זֶה רַק הַזְּמַן שֶׁנָּמַס. חֶרְדַּת הַפְּרֵדָה / פְּעִימוֹת הַלֵּב שֶׁמָּדְדוּ אֶת מֶרְחַק הַנְּדִידָה / וְאֶת עֲבָרִי הַמִּתְרַחֵק

לַמִּטְבָּח בְּבֵית יַלְדוּתִי / הָיְתָה דֶּלֶת, הָיָה חַלּוֹן, / הָיָה אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס אֵלָיו מִמְּקוֹמוֹת רַבִּים בַּנֶּפֶשׁ. 

תָּעִיר אוֹתִי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, / תִּבְכֶּה, תִּצְעַק, תַּרְעִיד אֶת כָּל הַבְּלוֹק / רַק אַל תִּשְׁתֹּק

זוֹ רַק חֲגוֹרַת הַלַּחַץ / שֶׁתִּשְׁתַּחְרֵר / הָעוֹר שֶׁלְּךָ שֶׁיַּצְמִיחַ / אַחֵר

שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלְךָ הַצָּלוּל וְהַבָּטוּחַ אַבָּא - כְּשֶׁאַתָּה מְסַפֵּר אֶת סִפּוּרְךָ

לִבִּי יוֹדֵעַ: / יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם זְמַן אֶחָד וְלֹא עֵת אַחַת תַּחַת הַשָּׁמַיִם

נַפְשֵׁךְ דּוֹאָה בְּמֶרְחֲבֵי שְׂדוֹת רָקִיעַ, / בִּשְׂעָרֵךְ אֲנִיצֵי עֲנָנִים / וְאַתְּ יָפָה / וְצוֹחֶקֶת לַכְּאֵב בַּפָּנִים

תַּגִּידִי אַתְּ זוֹכֶרֶת? כַּמָּה חַד הָיָה הָאֲוִיר הַפָּתוּחַ שֶׁנִּפְעַר בְּנַפְשֵׁנוּ עַד כְּלוֹת וְלֹא הָיוּ מַחֲשָׁבוֹת קְטַנּוֹת אוֹ מַחֲשָׁבוֹת גְּדוֹלוֹת / וְלֹא הָיִינוּ אִמָּא גְּדוֹלָה וְיַלְדָּה 

הָאָבָק / שֶׁדָּבַק / הוּא קְלִפָּה שְׁחֹרָה דַּקָּה

וְאַתְּ / אַתְּ רַק צְרִיכָה לִבְחֹר

הַיּוֹם / לֹא אֶהְיֶה כַּד חֶרֶס כָּבֵד / לֶאֱצֹר כָּל מַטְמוֹנֶיךָ

הִיא סֶלַע הָאֵם, הִיא אַב הַמָּזוֹן, / בְּסִיס תָּאֵי הָעֶצֶב וְשֹׂבַע הָרָצוֹן.

אֲנִי יוֹדַעַת, עוֹד תִּפְתַּח לִי דֶּלֶת / עוֹד תְּגַלֶּה אוֹתְךָ לָעוֹלָם. / עוֹד תְּגַלֶּה לְעַצְמְךָ נָתִיב חָדָשׁ / זוֹ לֹא חֻלְשָׁה לִהְיוֹת חַלָּשׁ

לֹא מוּבָן / עַד כַּמָּה דַּף לָבָן / יָכוֹל לִכְאֹב / כְּשֶׁהוּא חוֹתֵךְ אֶת הָאֶצְבַּע

תַּרְפִּי מִזֶּה. / הָרְגָשׁוֹת הָאֵלּוּ / הֵם מוּצְרֵי הֶחָלָב שֶׁל הַלֵּב

לְכִי תְּתָאֲרִי לָהֶם צֶבַע שֶׁל אֲוִיר. / דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר

נְשִׁיקוֹת בָּנָנָה לַחוֹת, / חֻלְצַת אַסְטְרוֹנָאוּט עֲנָקִיסְטִי, / מַרְגִּיעוֹת, מְאַזְּנוֹת אֶת קַו הַמּוֹנִיטוֹר

לֹא תָּמִיד תּוּכַל לָדַעַת / אִם וְאֵיךְ הִרְעִיד הַצְּלִיל שֶׁלְּךָ, / מֵיתָר בְּתֵבַת תְּהוּדָה אַחֶרֶת

אֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁתִּי בַּדֶּרֶךְ / וְנָתְנוּ לִי בְּמַתָּנָה אֶת עַצְמִי / יוֹתֵר, / הֵם אֵלֶּה שֶׁהֲכִי כָּאֲבוּ לִי

לֹא אוּכַל לְהָבִין. / לֹא רוֹצָה. / רַק חֶמְלָה רְטֻבָּה בְּעֵינַי

כָּל אֶחָד הוּא קֵן צִפְעוֹנִים. / חֻר פָּתֶן. / הוּא בּוֹר

עַל פִּי תְּהוֹם הַשִּׁגְרָה / נִמְתַּח חוּט דַּק שֶׁל תִּקְוָה / אֲנִי עַל חַד-אוֹפַנִּי, אַתָּה עַל חַד-אוֹפַנְּךָ

לִבִּי בַּמִּזְרָח וְלִבְּךָ בְּסוֹף מַעֲרָב / פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁקֶּשֶׁר דָּם חָזָק יוֹתֵר מִגְּבוּלוֹת טְרַנְסְאַטְלַנְטִיִּים, כְּמוֹ חוּט מֶשִׁי שָׁקוּף

לרגל צאת ספרה של המשוררת והמעצבת החזותית, נגה באומס, ראיינו אותה עבור מגזין גלויה - על החיבור בין הפואטיות לניהול ויוזמה מעשית, על מקורות הצמיחה והרוח הגבית ועל תכניות קדימה.