לדבר גלויות על ספרות ורוח

הצלח דרכינו בריצה

הַדָּם הוּא הַנֶּפֶש. אֲבָל / הַנֶּפֶשׁ / צְמֵאָה

כְּמוֹ עֵץ אוֹ פַּלִי, הָיְתָה / מַסְלוּל מִכְשׁוֹלִים דּוּ-צְדָדִי / לְעִתִּים דּוּ-פַּרְצוּפִי.

יָדַי הַקְּפוּצוֹת לֹא כְּאֶבֶן, אָמַרְתְּ / אֶלָּא קוֹנְכִיָּה

תְּנִי לַכְּלָיוֹת לַעֲבֹד, / לַחֲלוֹמוֹת לְהֵרָקֵם, / לָאוֹתִיּוֹת לַעֲבֹר בְּתוֹכֵךְ מֵאֶלֶף וְעַד תָּו.

נִשֵּׂאת עַל כַּנְפֵי רוּחוֹת מִלְחָמָה / מִבַּיִת רִאשׁוֹן שֶׁחָרַב / לְעֵבֶר אֲדָמָה זָרָה.

אֲבָל הוּא שָׁמַע כְּבָר כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים אֶת הַסִּפּוּר, מְשֻׁכְנָע שֶׁהוּא / הגִּבּוֹר, שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה לְהִנָּצֵל.

מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם אֲדֹנָי / מִי כָּמֹכָה בָּאִלְּמִים / מִי כָמֹכָה נֶעְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

סוֹף פָּסוּק. אוֹת סוֹפִית / אַחֲרוֹנָה, כְּמוֹ תְּהוֹם מִ / לָּה

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן תְּהוֹם / וְצַו הַשִּׁנּוּי מְזַנֵּב בַּשִּׂמְחָה

שַׁסְתּוֹם נִפְרַץ כִּפְקָק שַׁמְפַּנְיָה

וְלֹא יָד קָשָׁה / תּוֹצִיאֶנּוּ מִשָּׁם / וְלֹא זְרוֹעַ נְטוּיָה

מְצֹרַעַת. / הַגּוּף הוּא כֶּלֶא לִנְשָׁמָה סוֹעֶרֶת / הַמְּסָרֶבֶת לְהִכָּנַע.

אַתְּ צוֹפָה עָלַיִךְ מֵרָחוֹק / מְחַפֶּשֶׂת לְעַצְמֵךְ מֵינִיקָה

בְּמַעֲמַקֵּי מַיִם בְּרֵאשִׁיתִיִּים / מִתְעַגְּלוֹת הַמִּלִּים / עֵירֻמּוֹת, פְּשׁוּטוֹת, קְרוֹבוֹת אֵצֶל עַצְמָן

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, / וַאֲנַחְנוּ גַּם נַקְשִׁיב / לֶחָכָם וְלַתָּם / לָרָשָׁע – לִכְאוֹרָה, שֶׁמַּר לוֹ וְרַע

בֵּיתֵנוּ הוֹמֶה / כְּשֶׁשָּׁרִים "אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא" / הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת

בִּכְבֵדוּת מִתְהַלֶּכֶת בֵּין מִקְלָט לְמִקְלָט / מְלַקֶּטֶת מַבָּטִים תְּשׁוּשִׁים

סַפְּרִי מָה שְׁלוֹמֵךְ אֶסְתֵּר / וּמָה נַעֲשָׂה בָּךְ

מָה נַעֲשֶׂה מִכָּאן וָהָלְאָה בִּגְרוֹנוֹתֵינוּ הַנִּחָרִים, / בְּבִרְכֵּינוּ הַמְּבַקְּשׁוֹת לִכְשֹׁל, בַּשְּׁרִירִים הַמְּכֻוָּצִים

יָמִים וְלֵילוֹת שֶׁל תִּקְוָה וּכְאֵב, / צַעַר וְצִפִּיָּה / הִגִּיעוּ לְסִיּוּמָם.

כֵּן תְּחַיֵּנוּ בְּרוּחֲךָ, לְהִבָּנוֹת מִן הָרֶגַע הַזֶּה, לִקְרֹם עַל עַצְמוֹתֵינוּ הַיְּבֵשׁוֹת גִּידִים וּבָשָׂר, לָקוּם עַל רַגְלֵינוּ בְּרוּחַ חֲדָשָׁה, וּלְהִתְהַלֵּךְ לְאוֹרְךָ בְּקוֹמְמִיּוּת עַל אַדְמָתֶךָ.

זֶה יִהְיֶה יוֹם רַךְ, עִם קְצָווֹת עֲמוּמִים

הרבה ד״ר וונדי זירלזר כותבת על השיר - שנכתב לפני כמעט 100 שנים - ״דינה״ מאת שולמית קלוגאי. לדידה, השיר מעניק נופך דרמטי לדממה הרועמת סביב גורלה של דינה עצמה, בכך ששואל סדרה של שאלות נוקבות.