כולנו כבר יודעים: אונס הוא נורא ואסור, זה מובן. אבל אפשר עכשיו לומר - גם עמידה מנגד. שתיקה והשתקה ועיסוק בנקמה - לא מביאים חיים.

מושג המוגנות אוצר בתוכו פרקטיקות, הלכי רוח ודפוסי חשיבה רבים. על ידי פריטתם, אנו מבקשים להציג את האידיאל החברתי אליו אנו צריכים לשאוף, וכך להתוות את הדרך לכינון קהילה מוגנת.

עָמַדְתִּי שָׁם עִם הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ עָלַי וְהַפֶּה וְהַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ שֶׁהָלְכוּ וְהִתְקָרְבוּ אֵלַי כְּמוֹ טְלָפַיִם שֶׁל מִפְלֶצֶת שֶׁמְּאַיֶּמֶת לִבְלֹעַ אוֹתִי

אַל תְּבַקְּשִׁי אֶת הַדִּין, / הַרְפִּי מִן הַצֶּדֶק / וּצְאִי.

נעמה פלסר מספרת על 'מעגל העדות' המתרחש בבית דינה, המבקש להתמקד בחוויה הסובייקטיבית של המתמודדים עם פגיעה מינית, ולשנות את ההתמודדות הקהילתית ביחס לפגיעה.

יֵשׁ דִּינָה אַחַת, אוֹ כָּל אַחַת אַחֶרֶת / שֶׁרַק רָצְתָה לָצֵאת / לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמָהּ וְאוּלַי לִמְצֹא

כדינה אז, גם שורדי ושורדות פגיעה מינית בהווה, מתמודדים עם התעלמות, השתקה והסחת השיח והקשב מהנרטיב שלהן אל עבר דיונים חברתיים או פוליטיים. התיקון החברתי המתבקש אינו רק שבירת השתיקה, אלא יצירת תרבות של הקשבה, אמפתיה והגנה. סיפורה של דינה צריך להפוך ממקרה פרטי לזרקור המאיר סוגיות מהותיות של כוח, טראומה ותיקון.

הִיא לֹא חָלְמָה שֶׁמַּהֵר כָּל כָּךְ / תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. / שֶׁעֲדַת תַּנִּינִים תָּבוֹא אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר / לְמַלְּאוֹ בֹּץ וְדָם.

אַבָּא לֹא מַרְשֶׁה לָלֶכֶת / לְבָתִּים שֶׁל אֲחֵרִים / אַבָּא שׁוֹלֵחַ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלּוֹ / לַבַּיִת שֶׁל הַדּוֹדִים.

תָּרִיחִי, תָּרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ הִיא אָמְרָה / אַתְּ חֲשׁוּפִית בָּעוֹלָם. / אַיָּלָה עִם עֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה / כְּבָר מִיַּלְדוּת זֶה נֶחְתַּם.

לָלֶכֶת לַמִּטְבָּח / לְבַדֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, / כְּשֶׁהַטַּבָּחִים לוֹטְשִׁים / עֵינַיִם רְעֵבוֹת לְגוּף

במסגרת השיעור השבועי שלו ב-929, הרב ד״ר בני לאו מדבר על פרשת ״וישלח״ ועל דמותה של דינה, שנאנסה וזקוקה להכרה וביכולתנו להשיב לה את קולה. בשיעור הרב לאו עוסק באחאות ובקנאות של שמעון לוי ומציע נתיבים מתונים יותר בקשרי משפחה ובקרבת לב לקרבן. השיעור הוא חלק מסדר ״מסביב לפרשה״ של 929 ביחד עם שותפות דינה, מתוך מטרה להדגיש חשיבות העמידה לצד נפגעות פגיעה מינית.

הַיַּלְדָּה בָּכְתָה / וְאִישׁ לֹא רָאָה / הַיַּלְדָּה צָרְחָה / וְאִישׁ לֹא שָׁמַע / אָז הַיַּלְדָּה שָׁתְקָה / שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה

סיפורה של דינה מסופר בכנות מכאיבה בתוך רצף סיפורי בראשית, אך זעקתה בו דוממת. דורות רבים קראו בסיפור, אך כאב הפגיעה נדמה לעיתים כעץ שנופל ביער וקולו אינו נשמע. אנו מבקשות ומבקשים לתת מקום למודעות, לרגישות ולמוגנות דרך טקסים שינכיחו את סיפורה של דינה ודינות נוספות. מאמר זה מבקש להציע מחשבות ולבטים סביב בניית טקס שיתופי, המוקדש לסוגיית המוגנות המינית. טקסים כאלה מבקשים להפנות מבט רגיש ומודע אל כאבי עבר שהושתקו ולאפשר שיח פתוח שיגביר זהירות ויאפשר מרחב מוגן יותר, בהווה ובעתיד.

רשומה שהתפרסמה בנובמבר 2023 במסגרת ׳שבת התייצבות לצד דינה׳: ״...התורה, היא יומן קולקטיבי על טראומה והחלמה. יומן שכתבו האבות והאמהות שלנו. היא משלחת עדות להריסות האדם ולזוהר שבאדם. לכן שפת התורה כמו שפתם של הנפגעים... היא עדות שבורה ועמוקה. שפת התורה ובעקבותיה שפת התפילה הן שפות-קודש כי הן משוחחות עם האדם במקום שבו נשברו ונגמרו לה / לו המילים...״

שֶׁתְּהֵא שָׁעָה זוֹ שְׁעַת רַחֲמִים, שְׁעַת הַקְשָׁבָה, שְׁעַת חֶמְלָה, שָׁעָה שֶׁבָּהּ נִהְיֶה עֲרֵבִים זֶה בַּזֶּה.

Therefore, Compassionate One Reveal our torment to the world and for all time And from one end of the earth to the other May the silenced voices utter:

אִשָּׁה אַחַת / מוּל תְּהוֹם שֶׁהוֹוֶה. שֶׁהָיָה. / אִשָּׁה אַחַת עוֹז אוֹזֶרֶת

אַף פַּעַם זֶה לֹא עוֹרֵר בְּךָ חֲשָׁד? / כַּמָּה פְּעָמִים זֶה קָרָה? / אַתָּה לֹא מַצְלִיחַ לְהִזָּכֵר?

חָשַׁבְתִּי, מֻתָּר לִפְעָמִים לֹא לַחְשֹׁב. / סְפֵקוֹת שֶׁהָיוּ בִּי הִתְחִילוּ לִנְשֹׁב, / בָּעַרְתִּי, הָפַכְתִּי קָרְבַּן חֲגִיגָה.

קִירוֹת הַגֶּבֶס הַדַּקִּים, שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ דַּרְכָּם / בֶּכִי אוֹ צְחוֹק אוֹ נְחִירוֹת לַיְלָה, / לֹא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי רַעַשׁ הָעֶלְבּוֹן הַזֶּה.

בָּטַחְתִּי בָּעֲרָפֶל. / הִרְגַּשְׁתִּי כְּמַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין / שׁוּם פֶּרַח שֶׁרוֹצֶה בּוֹ.

וְעַכְשָׁו זְמַן שָׁבוּר / וּבָרוּר שֶׁמִּכָּאן חַיָּבִים / לְחַשֵּׁב נְשִׁימוֹת.