"הציפור הזאת יודעת גם משהו על סוד החיבור בין החוץ, הסואן, עם כל משימותיו הגדולות, לבין הַפְּנִים וְהַשֶּׁקֶט והאינטימיות של בניית הקן". דברים שיונדב קפלון אמר תחת חופת בנו

אני רוצה לומר משהו על ציפורים: דוד המלך שר בתהילים גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ. על הפסוק הזה מביא רש"י את דברי המדרש ואומר ש"הציפור היא כנסת ישראל". מהו המכנה המשותף בין ציפור לבין כנסת ישראל? באילו מובנים דומה כנסת ישראל לציפור?

בעצם, אם היה לנו זמן, הכי יפה היה לו כל אחד מאיתנו היה שואל כעת את עצמו, בתור בן או בת של "כנסת ישראל", במה אני דומה לציפור? וגם, מתי בפעם האחרונה הרגשתי שאני קצת כמו ציפור?

בין כל התכונות המאפיינות את הציפור, בולטת העובדה הפשוטה, שהציפור היא החיה היחידה בטבע שבאמת מחברת בין שמים וארץ. היא עושה את זה כל היום, ובכל יום מחדש, והיא עושה את זה מבלי להפסיק לשיר! אפילו שזה מן הסתם ממש לא דבר קל לעשות, שהרי פעם היא למעלה, בהַיי, וזו בוודאי שמחה גדולה, אך פעם היא למטה, בדאוּן. וזה דיכאון לא קטן. ובכל זאת, הציפור כאילו מבינה, ממש כמו שכנסת ישראל מבינה, שבדיוק כאן טמון כל הייעוד שלה: להיות בתנועה הזאת. להמריא – ולחבר; לנחות – ולחבר. וכך, מהרגע שהיא מהלכת על האדמה היא כבר חושבת על השמים הגדולים, הפתוחים, מלאי האור והחזון; וכשהיא שם, למעלה, היא נזכרת מיד בַּצורך בקרקע, בכלים, ובאחריות ליישם את כל החזון בתוך מציאות היומיום. ואז היא נוחתת, להוסיף עוד זרד אחד לקן-האהבה הקטן. הקן שהיא בונה בסבלנות רבה, תמיד, לאורך כל חייה.

כי הציפור הזאת יודעת גם משהו על סוד החיבור בין החוץ, הסואן, עם כל משימותיו הגדולות, לבין הַפְּנִים וְהַשֶּׁקֶט והאינטימיות של בניית הקן.

חתן וכלה, שימו לב: הקן שגדלתם בו, הקן שממנו אתם יוצאים לשמים החדשים שלכם, ולקרקע שלכם, הקן הזה יחכה לכם תמיד, בית ההורים. אנחנו נחכה לכם, וכשתקפצו לבקר, נספר לכם עוד ועוד על המסורת המופלאה שממנה באתם לאוויר העולם, וגם נספר לכם איך הוריכם, וגם סביכם וסבתותיכם, למדו לצאת ולחזור, כל אחד ואחת מהם, אל הקן שבו צָמַח וממנו פָּרַח והיה לציפור.

שתזכו לחבֵּר, כל הזמן לחבר, ושוב לחבר – בין שמים לארץ, בין הגוף לנשמה, ושתזכו, שקן הציפורים הקטן שאתם הולכים לבנות יהיה דוגמה ומופת לרבים. אתם, חתן וכלה – כל חתן וכל כלה – תהיו האנשים הטובים באמצע הדרך, שכל מי שיעבור לידכם יאמר לעצמו: הנה ככה בונים קן שכולו חיבורים, כולו כבוד הדדי, וכולו יצירה יהודית חדשה. 

הברכה של יונדב קפלון לחתן ולכלה – ענני ועדי – בשם ההורים.

מתוך ספר האהבה בעריכת יונדב קפלון (ידיעות ספרים). לכל הקטעים מספר האהבה במגזין גלויה >>