תפקיד הגיבור אותו נדרשים גברים למלא גובה מהם בדידות וניתוק מעצמם. מול מודל הגבורה הגברית ומחיריו, אורי שרמן מציע גבורה גברית קצת אחרת
גבורה וגבריות הן מילים שקשה להפריד ביניהן: אחד התפקידים המרכזיים שאנו הגברים נושאים על שכמנו הרחב, הוא תפקיד הגיבור. בטרם היוולדנו, העובדה שאנו נקראים גברים מסמנת אותנו כאלו שצריכים להיות חזקים ולהתגבר.
אנחנו פוגשים זאת מגיל צעיר, עת אומרים לנו באופן ישיר או לא ישיר את המסר הגלום בשיר "דני גיבור": "ילדי הוא גיבור ונבון, ילדי לא יבכה אף פעם". בהתאם לתפיסת עולם זו גברים נמדדים על פי מידת הגבורה שלהם "גיבור/לא גיבור" , ניתן לראות זאת בביטויים השגורים בפי כל "יצא גבר", "אכבר גבר", וזה שהוא "גבר-גבר". כשמדברים על גבורה גברית חשוב להדגיש שהציפייה מגברים היא להפגין גבורה בצורות מאוד מסוימות.
אותו אידאל של גבורה גברית לא פסח על הציונות הדתית. גבריות אמורה להגיע באחת מהאריזות הבאות – לוחמה בשדה הקרב, הנהגה, יזמות כלכלית, ניהול, הייטק, ספורט ובשוליים גם אינטלקטואליות – רבנות, פרופסורה וכו'. לא סתם אנו רואים בארץ את המעבר המהיר משדה הקרב להנהגת המדינה: זו הגבורה האולטימטיבית.
ניתוק שמייצר בדידות שמייצרת ניתוק
עיצוב זה של מושג ה'גבורה הגברית' אינו מגיע סתם כך. הוא כמובן תוצאה של צרכים חברתיים קיומיים: כחברה שנאבקת על קיומה הפיזי והכלכלי, אנו זקוקים למי שייתן את תחושת הבטחון הפיזית והכלכלית. הבעיה שבניית הבטחון על הגבורה הגברית, גובה מחירים כבדים מגברים ומנשים.
מנשים – הצורך בדמות הגברית החזקה משאיר את הנשים כאלו שאינן ומרחיק אותן מאזורים שלמים בחברה שלנו. הצורך שהגברים יהיו החזקים מסמן אותן כחלשות, פגיעות וזקוקות להגנה – ובמקביל מאפשר לגברים לפגוע בהן.
מגברים – כדי לעמוד בדרישות החברתיות, גברים נאלצים להדחיק חלקים שלמים מהווייתם. מגיל צעיר גבר מפנים את העובדה שאם הוא יגלה רגישות, הוא צפוי לסנקציות חברתיות שונות (העלבות, גינויים, אלימות מילולית ופיזית). כך הוא מפנים את ההבנה שחיבור לעולם הרגשי הפנימי שלו יקשה עליו לבצע את תפקידיו הגבריים: לחימה או הנהגה.
מיתוס האומץ והשרידות הגברית הוא אחד המסוכנים עבור גברים. כתוצאה ממנו גברים נוהגים בקלות דעת ופזיזות במצבי חיים שונים. אפשר להסתכל בפילוח מגדרי של תאונות דרכים – זירה בה גברים ונשים נמצאים באחוזים דומים – או תאונות עבודה – במיוחד בתחומים שנחשבים גבריים, כמו בניין – כדי לראות עד כמה ההיצמדות למיתוס הזה מסכנת אותם.
עיצוב הגבריות באופן הזה הופך את הגבר לאדם תחרותי ושורד. כזה שלומד להשיג את הדרוש לו בכח, רטורי או פיזי. הגבר לומד להיות נכון לכל סכנה, אפילו סכנת מוות, תוך הפגנת אומץ כלפי חוץ גם כאשר בפנים יש חשש גדול. זה מדרבן גברים לכבוש פסגות אבל גם גובה מהם מחירים.
התסמין הכבד ביותר ממנו סובל הגבר הוא הבדידות. גברים רבים מוצאים עצמם מוקפים בחברים, אך מרגישים מאוד לבד.
הבדידות העיקרית היא בדידות מהעצמי: ניתוק והדחקה של חלקים שלמים בחוויה העצמית, שמייצר את תחושת הבדידות. גם כאשר יש לנו הגברים חברים, לרבים מאיתנו אין יכולת אמיתית לשתף בעולמנו הפנימי, שכן הוא סגור ומוצפן כך שלא יצוף על פני השטח בטעות.
ניתוק שמייצר בדידות שמייצרת ניתוק.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
איזהו גיבור?
דרך אחת לעצור את מעגל הזה היא התנגדות לעצם החיבור בין גבורה לגבריות. הניסיון למחוק את הקשר העתיק בין המילים האלו הוא צעד קשה ומורכב שמעורר שאלות והתנגדויות רבות. קולמוסים רבים נשברו אודות השאלה איך אפשר, והאם אפשר, לנתק את הקשר הזה.
דרך אחרת, רכה יותר, היא הרחבת מושג הגבורה הגברית: המשנה אומרת לנו "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות פרק ד' משנה א'). כלומר, המשנה מציעה מודל אחר של גבריות – כזאת הנמנעות מהפעלת כח. כיבוש היצר הוא לכאורה מודל נהדר שמרסן את האלימות שכרוכה בגבורה הגברית.
הבעיה היא שגם מודל גבריות הזה משמר את הבדידות הגברית: הוא מסמן את האיפוק כגבורה ובכך מעודד את הגבר להכניס פנימה את ההתמודדות שלו. לכבוש אותה להדחיק ולנתק את החלקים המורכבים שקיימים בחוויה הגברית.
אני רוצה הציע מודל חדש של גבורה גברית: "איזהו גיבור? הפוגש את עצמו": את צערו ואת יצרו. גבורה גברית שמתבטאת ביכולת לפגוש את החלקים הקשיים בחוויה הגברית, את הצער, הכאב, הפגיעה והקושי איתם אנו מתמודדים. את המקומות בהם נכשלנו וטעינו, את המקום בהם כשלו וטעו ביחס אלינו, פגעו בנו. את היצר והרגש, החלקים הסוערים והלא נבונים שיש בנו ובמציאות.
קודם כל לפגוש אותם בתוכנו, להכיר אותם ואחר כך לשתף אותם החוצה, לקרובים לנו ולחברה בה אנו חיים.
הכוח הדרוש כדי להיות גיבור
גבורה זו דורשת כוחות רבים, היא מורכבת ומתאגרת לא פחות מגבורה פיזית של ניצחון או כיבוש, ולא פחות קשה מגבורה של איפוק והפנמת הרגש והיצר. אולי אפילו יותר משניהם.
דוגמאות ומודלים כאלו, יוצאי דופן בחשיבותם, הם גברים שמספרים בריש גלי על פגיעה מינית שעברו. אחד מהם הוא נתנאל פרבשטיין, גבר דתי בן 40. בראיון אצל קלמן ליבסקינד, גבר דתי נוסף. אדם אחר הוא אמיתי דן, אחד הגברים שהתלוננו נגד הרב מוטי אלון. הראיונות האלו, בהם גברים משתפים בפגיעה המינים שעבתו, חשובים וראוי ללמוד אותם בכל מסגרת בה גברים נמצאים.
בצעד אמיץ, הגברים האלו מציבים לנו מודל לגבורה גברית אחרת. כזו שמתארת בכנות וברגש את המפגש הקטלני עם היצר (התוקפני והמיני) ובעקבותיו את המפגש עם הצער הרב שכרוך בפגיעה המינית. לא פחות חשוב הוא התיאור של היעדר המפגש עם חלקים אלו, לעיתים במשך שנים, בכדי לשרוד את המצב החברתי הבעייתי בו אנו חיים.
הניתוק, השתיקה והבדידות גובה מחירים. התוצאות שלהם הם ההיפך מגבורה.
אחד המענים היפים והמרגשים שקורים בתקופה האחרונה הם מעגלי הגברים. קבוצות של גברים שנפגשים לדבר על כל הנושאים שהעליתי כאן ובכלל על החוויה הפנימית של כל אחד מהם. התארגנויות ספונטניות אלו מתרחשות בכל רחבי הארץ (אני מכיר מפגשים שנערכו בהוד השרון, ברמת הגולן, בחריש, בעמק האלה ובכוכב השחר). בנובמבר 2019 התקיים אירוע במהלכו התכנסו 100 קבוצות גברים במקביל למפגש שמסמל את התנועה המרגשת הזו.
זו דוגמה אחת לפתרון שאינה מתאימה לכל גבר, אך ניתן להתאים אותה לעולמם של גברים דתיים למשל: במהלך הדורות, דווקא בחברה הדתית נעשו צעדים רבים ומגוונים לשבור את הבדידות הגברית, ביניהם ניתן למנות את מוסד החברותא המפואר, את חבורות הלימוד בבתי המדרש ואת ההתוועדויות החסידיות.
כדי ששינוי יתרחש, כדי שנצליח ליצור חברה בה יש יותר בטחון לנשים ללא תלות בגברים, ובמקביל מרחב מאפשר עבור גברים להשיל את תפקיד הגיבור ולפגוש את הצער, הכאב, היצר והיצרתיות שקיימים בעולם ובהוויה העצמית שלהם . השינוי צריך להגיע מבחוץ ומבפנים במקביל, צריכה להיות הבנה של הבעייתיות במצב הקיים (המבט החיצוני) ויש צורך לייצר מרחבים בהם ניתן לקדם את השינוי תוך שימוש בשפה ובכלים הקיימים מבפנים. לחברותות ולקבוצות לימוד והתוועדות למשל, יש פוטנציאל להפוך למרחב לשיתוף והקשבה גברית, כזו שתאפשר לגבר להתבונן על המורכבות במצב הקיים ולקדם שינוי חברתי אמיתי.
***
קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית
1202: נשים | 1203: גברים
02-6730002: נשים דתיות | 02-5328000: גברים דתיים
סיוע דרך WhatsApp ב-052-8361202 | קולמילה – צ'אט סיוע אנונימי
מענה רפואי ראשוני | הליך פלילי והליך אזרחי | סיוע וליווי בהליך הפלילי | מענה טיפולי ורגשי
איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית | רקע, חזון ומטרות להקמת האיגוד
***
שאלון זיהוי למצבי סיכון
שאלון אנונימי של משרד הרווחה שנכתב עם מומחים לטיפול כדי לזהות את מצבך או את מצב הסיכון של בן או בת משפחה ובסביבתך הקרובה.
להתחלת מענה על השאלון>>
***
לקריאה נוספת במגזין גלויה:
- לדעת לבחור נכון: מודל רב-מימדי למיניות בריאה – דינה שלו
- מיניות בריאה – מבט תיאורטי – חננאל רוס
- ֿמיניות בריאה בחברה הדתית – הרבנית שרה סגל-כץ
- מיניות בריאה, בין קודש לחול – יחיעם שרלו
- על פורנוגרפיה, התמכרויות ושיח חינוכי – ד״ר יניב אפרתי
- כי מרה מאד הדעת? – חורש אל-עמי
- שיח פנים-גברי בריא על מיניות – שולמית שפרבר
- תורה היא – וללמוד צריך: התשוקה להשגת ידע על תשוקה – הרבנית שרה סגל-כץ
- חירות על הגוף: עיון בסוגיה תלמודית על המותר והאסור בחיי אישות – הרבנית שרה סגל-כץ
- שׁוֹטֵף כְּנָהָר לִנְבֹּעַ: לדבר גלויות על העונג הגברי – אליעוז ברקוביץ'
- מיניות גברית כמהלך חיים – כיצד לחנך נערים להתנהגות מינית חיובית? – ד"ר ירון שוורץ
- יומן נעורים: על אלימות ופגיעה בקרב נערים ועל אחריות חברתית – ד"ר ירון שוורץ
- אינטימיות, פרטיות והסודיות המסוכנת המלווה פגיעות מיניות – חננאל רוס
- להיות גבר: על אלימות גברית כתופעה תוך מגדרית – חננאל רוס
- בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
- אל תשלח ידך אל הנער: התמודדות הקהילה הדתית עם עבריינות מין בקטינים – יונתן האורד
- כוחה של קהילה אידאולוגית בהתמודדות עם אירוע טראומטי – אורי שרמן
