מטרת הטקס
יש לטקס הפריון שני סוגים: אחד המכוון לעתיד, ואחד המברך ומודה על העבר:
1. המכוון תפילה וברכה לעתיד: לעודד יציאה מ'קפאון' עכשווי, ממצב מתסכל של 'עקרות' ויובש יצירתי. שחזור חווית העקרות ותקווה לצאת ממנה.
2. המברך על העבר: הבעת שמחה והודיה על סיום העקרות. כך אפשר לחגוג הצלחה בדיעבד.
המטרה היא לשחזר ואז להגיב באופן סמלי וחווייתי לתחושת 'העקרות' שהרבה אנשים עוברים בתקופות שונות בחייהם. לשחזר את חוסר ההצלחה במימוש עצמי והתסכול הנובע מכך, ולהציע, בתוך הטקס עצמו, דרך ליציאה מהמצב. אני לא מזכיר פה את האפשרות שמישהו ירצה לארגן לעצמו טקס יציאה מעקרות פיזית, עקרות של חסימת הריון כפשוטה, כי זה נראה לי מצב רגיש במיוחד, לא תמיד הפיך, ולכן ראוי להכנה ו'תפירה' מיוחדת ואינטימית.
באופן טבעי טקס הריפוי פונה לאדם בזמן מסוים ולכן הוא אמור להיות 'מוזמן' על ידו, אולם יתכן שאפשר לחבר את הטקס לריתמוס כלשהו ובכך להפכו לטקס סטנדרטי. לדוגמה: במעגל השנה אפשר לקשור אותו לראש השנה כחג ההתחדשות והשינוי, או לפסח כחג האביב המבטא את היציאה מהקיפאון של הטבע.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
מהלך הטקס
- נכנסים לחדר ובו הרבה צנצנות קטנות מלאות גרעיני רימונים (סימן לפריון), וורדים פזורים מסביב. ברקע – מוסיקת נשמה כלשהי, אפשר של קארן קרפנטר או ביטלס, שלמה קרליבך או לאונרד כהן, גלי עטרי או סטיבי וונדר (אפשר גם בטהובן או ויואלדי, שולי נתן או אהוד בנאי…).
- אני מברך את כל מי שהגיע, ופותח בקריאת מספר קטעים מהמקורות על העקרות של שרה, רחל וחנה (לאנשים מחולקים דפים למעקב). אני מספר איזו תקופה קשה של 'עקרות' עברתי לאחרונה ואיך הצטרפו לזה קשיים כלכליים, בעיות בעבודה, לחצים במשפחה ואפילו מחלה פיזית. איך יוצאים מזה? אני נושא תפילה לשינוי, ואז מזמין אנשים להגיב אלי בכמה ברכות עידוד, התבוננות בדברי, עצות ותגובות קצרות.
- אני מוסיף ומדבר על פתרונות אפשריים, רציניים והומוריסטיים; פתרונות עומק מתחום הפסיכואנליזה; פתרונות גובה מתחום הרוח והאמונה; פתרונות של ארגון והתנהלות יעילה, או דווקא של התנהגות פרדוקסלית במתכונת ברסלב או ויקטור פרנקל; ופתרונות אלטרנטיביים כמו הומאופתיה.
- בשלב הבא כולם מוזמנים לשבת בנוח, לעצום עיניים ולהגיע להרפיה, ומתוך כך להיכנס ל'דמיון מודרך' בו כל אחד מאיתנו יוכל להתבונן ולהיפגש עם 'העקרות' שלו בתחומים שונים: מחסומים בכתיבה, באמנות או במוסיקה (למה שלא נלחין שיר?), 'עקרות' ושיתוק בפוליטיקה, בהתפתחות דתית ורוחנית, ביוזמות סוציאליות, במיניות, בשיפור יחסי אנוש בכלל ומשפחה בפרט, בהרמת פרויקטים חלומיים…
- בעקבות הדמיון המודרך אני מבקש מכל אחד למצוא לו בן זוג ולספר לו בשקט על אחד מהתחומים הנ"ל בחייו, שבו הוא מרגיש עקרות או תקיעות או יובש או מחסום (או איך שנקרא לזה). החבר צריך להקשיב ואז לשאול לפחות שאלת הבהרה או העמקה אחת, ואז לשתף בחוויה שלו. בשלב זה כולם נושמים לרווחה – "אם אצלו זה ככה, גם לנו מותר". אפשר גם לספר על עקרות שיצאנו ממנה ולנדב עצה מניסיון אישי או כיוון אינטואיטיבי לפתרון – אבל רק בנוסף להקשבה, ואם מתבקשים.
- אחר כך תרגיל אפשרי, למשל ציור, כדי לאמן את חושי היצירתיות והפריון שלנו: כולם יושבים ומציירים אחד את השני, וכל אחד מעודד את בן זוגו להוסיף ולשפר עד שיש יצירה שלמה, פרצוף אדם – ולא מתייאשים באמצע. אפשר להוסיף צבעי מים, ניתן גם להוסיף תגובה בכתב על גבי הציורים עצמם בידי אדם שלישי או כמה אנשים מהקבוצה, שרוצים לגתוב ברכות ואבחנות לצד הציור. בסיום התרגיל מקריאים את הכתוב ומראים את הציורים. למי שקשה עם ציור יינתנו אופציות אחרות כמו: פינת שיחה, ריקוד קונטאקט, או מסאז' צ'אקרות אינטואיטיבי.
- לסיום מתכנסים למעגל ואומרים מה לוקחים איתנו הלאה מהטקס, מילה, מחשבה, חוויה, תקווה. אני מודה למשתתפים. אם הטקס נערך עבור אדם מסוים, כולם אומרים לו: 'אוהבים אותך'. (נוסח למתקשים: 'מחבבים אותך', ולמסויגים: 'מכבדים אותך'). נפרדים זה מזה במילות ברכה וחיזוק הדדי. חלקם גם מחבקים בחום ויוצאות דמעות. לא שוכחים לאכול הרימונים, והולכים הביתה שמחים!
* לקריאת מאמרו המלא של שלומי פרלמוטר על מגמות בטקסי חיים
* השתמשתן/ם בהצעות שלנו לטקס? נשמח לקבל עדכונים ותיוגים בכתיבה שלכן/ם על הטקס – #נָחוּגָה / #נחוגה.