אחרי מאבק משפטי של שש שנים, ניתן היום פסק דין היסטורי בבג"ץ בעתירה של מורות הלכה על הזכות להיבחן בבחינות הרבנות. בית המשפט העליון קבע פה אחד כי הרבנות הראשית צריכה לעצור את האפליה בתחום, ומחויבת לאפשר לנשים להיבחן ולקבל הכרה רשמית על ידיעותיהן ההלכתיות.
בתיק שהוכרע היום בבג"ץ היו שש עותרות – הרבניות אביטל אנגלברג, שלומית פלינט, שרה סגל-כץ, רחל קרן, מישל כהן פרבר ושלומית פיאמנטה – כולן תלמידות חכמים ששקדו שנים רבות בלימודי תלמוד והלכה. כשהן ניסו להירשם לבחינה בהלכות נידה בשנת 2018, נפסלו על הסף רק משום היותן נשים.
התשובה שקיבלו העותרות מהרבנות הייתה ברורה וביטאה אפליה: "מאחר והרבנות הראשית לישראל אינה מסמיכה נשים לרבנות […] היא אינה מאפשרת להן לעבור בחינות במסגרת בחינות ההסמכה לרבנות." הרבנות טענה כי היא "לא נועדה לספק למעוניינים בכך שירותי בחינה על החומר הנלמד במטרה לבדוק את ידיעותיהם."
העתירה גובשה והוגשה על ידי ארגונים מובילים בזירה הפמיניסטית-דתית: ארגון עתים, מרכז רקמן לקידום מעמד האשה ופורום קולך.
לקריאת נוסח העתירה שהוגשה באפריל 2019 >>
לקריאת נוסח פסק הדין של הכרעת העתירה על ידי השופטים סולברג, ברק־ארז וגרוסקופף, ביולי 2025 >>
באופן שאינו משתמע לשתי פנים, מתנסח ראש ההרכב, השופט נעם סולברג:
״״המשיבים מבקשים אפוא לאחוז את החבל משני קצותיו: מצד אחד, לחסום את אפשרותן של נשים לגשת לבחינות, בטענה כי הבחינות מיועדות רק לצורך הסמכה לרבנות (שאינה אפשרית, לשיטתם, עבור נשים); ומצד שני, לאפשר לכל גבר המבקש לעשות כן – כפוף לתנאי סף מסוימים – לגשת לבחינות, ולקבל תעודות והטבות שונות הנגזרות מכך, מבלי שקיים כל קשר הכרחי בין אותן הטבות לבין כוונת הנבחן להיות מוסמך לרבנות עיר, וממילא גם להסמכתו בפועל. ברי, כי התנהלות כאמור – לא ניתן לקבל״.
אל פסק הדין של השופט סולברג בדבר דרישתו כי נשים תוכלנה להיבחן בבחינות ההלכתיות שבמסגרת מוסד הרבנות הראשית לישראל, מצורפים גם דברים של השופטים הנוספים, בהרכב. ראוי להתעכב על ניסוחיה של השופטת דפנה ברק־ארז העושה שימוש בניב לשון שמגלם רוח של שוויון ואוחז בקליפת אגוז את התמונה כולה: ״השופטת דפנה ברק־ארז מצטרפת במילותיה אל פסק הדין:
״מנקודת מבטי הדברים מקבלים חיזוק נוסף דווקא משום שבענייננו מדובר באפשרות להיבחן ולהתחרות, שכם בשכם, עם הנבחנים האחרים. אדרבה, "ישחקו בפנינו" הנערים וגם הנערות, וניווכח ביחס לכל אחד ואחת מהן ידיעותיו בעולם התורה וההלכה. בשפה האנגלית מוכר הביטוי: may the best man win. ברוח הימים הללו עודכן נוסחו: may the best person win. יתכבדו וייגשו כלל המועמדים והמועמדות לבחינות, ויזכו כולם להערכה בהתאם להישגיהם ולפירות עמלם״.
השופט עופר גרוסקופף מצטרף ומבטא את ההתנהלות ארוכת השנים ואת הנסיון להגיע לפתרונות באורך רוח:
״אורך רוח גילינו במהלך ההליך, ולא מתוך התלבטות ביחס לדין, כי אם מתוך רצון שלא לכפות פתרון, אלא לקדם הֲבָנוֹת. אין להצר על כך; אך גם אין להמתין עוד. לא ניתן לקבל הפליה בין נשים לבין גברים לעניין הזכאות להיבחן במבחני הרבנות הראשית, כשם שלא ניתן לקבל הפליה בין נשים לבין גברים לעניין הזכאות ליהנות מכל שירות אחר הניתן על ידי רשות ציבורית במדינת ישראל. מבחינתי זו ראשיתם של דברים, וזו גם אחריתם״.
דרך ארוכה לצדק ולבסוף, נצחון משפטי
השופט נעם סולברג, יחד עם השופטת דפנה ברק־ארז והשופט עופר גרוסקופף, דחו בתוקף את טענות הרבנות. בפסק הדין הברור נקבע: "האפשרות לגשת לבחינות הרבנות הראשית טומנת בחובה את האפשרות לקבל תעודות שונות המעידות על ידע הלכתי… מדובר בהטבה הניתנת על-ידי רשות ציבורית, כך שהנחת המוצא היא כי יש לחלקו באופן שוויוני; גם בין המינים". השופט סולברג הוסיף: "בעתירה שלפנינו ניתן לראות […] נשים אשר מבקשות לעסוק ב'עמלה של תורה', שאותה 'כל הרוצה ליטול יבוא ויטול'". השופטת ברק-ארז הדגישה שמדובר בהחלטה של "בעד – בעד מתן קול גם לנשים העוסקות בלימוד התורה והמחויבות אף הן, ברוח ובחומר, לעולם ההלכה". השופט גרוסקופף היה חד: "לא ניתן לקבל הפליה בין נשים לבין גברים לעניין הזכאות להיבחן במבחני הרבנות הראשית, כשם שלא ניתן לקבל הפליה בין נשים לבין גברים לעניין הזכאות ליהנות מכל שירות אחר הניתן על ידי רשות ציבורית במדינת ישראל".
סעיף 58 החותם את פסק הדין מבטא עמדתו של השופט סולברג: ״אשר על כן, משבאתי לכלל מסקנה כי חסימת נשים – 'דרשניות, צדקניות וחכמניות' (ראו לעיל) – מן האפשרות לגשת לבחינות הנערכות על-ידי הרבנות הראשית הריהי הפליה אסורה, שאין בבסיסה הצדקה מספקת, ולמעשה הצדקה כלשהי; ובהעדר אפשרויות מעשיות אחרות – נדמה כי אין מנוס מהפיכת הצו על-תנאי למוחלט. לוּ תישמע דעתי, אפוא, נקבע כי על הרבנות הראשית לאפשר לנשים לגשת לבחינותיה״.
לאורך פסק הדין הוא גולל אך לא מפרט את כל המהמורות בדבר העובדה שבמהלך השנים, הרבנות ניסתה להציע פתרונות בנוסח "נפרדים אך שווים": מערכי בחינות חלופיים שיופעלו על ידי משרדי ממשלה אחרים, אך בין האמירה הזו לפני חמש שנים ובין ההווה אין שום התקדמות והעמדת פתרון: ״אם זו כברת הדרך שנעשתה בחלוף 5 שנים, איני רואה איזו תועלת תצמח מהמשך הניסיונות בכיוון זה, בבחינת 'עוד מאותו הדבר'״. נוכח המצב בו הדברים אינם מגיעים לכלל מעשה וממילא החלופות משתמעות כפוגעות בחופש השווין, קבע בית המשפט: "ההפרדה שיוצר המתווה בין גברים לנשים אינה מבוססת על תכלית מוצדקת", ומתוך כך נובעת ההכרעה הסופית כי יש לאפשר לעותרות ולנשים נוספות גישה לאותה המערכת, אותם המשאבים, ואותה ההכרה.
מה זה אומר בפועל?
הנצחון המשפטי הוא לא רק סמלי. כמתואר בעתירה ובהכרעת הדין, תעודות הרבנות מקנות הטבות כספיות ומעמד מקצועי משמעותי: הן מוכרות כמקבילה לתואר אקדמי לעניין דירוגי שכר מיוחדים במערכת החינוך, עמידה בתנאי סף למכרזים ציבוריים, ומקנות מעמד חברתי-קהילתי חשוב.
כעת, נשים תלמידות חכמים יוכלו סוף סוף לקבל הכרה רשמית על שנים של עמל בתורה ובהלכה, ולזכות באותם יתרונות שהיו שמורים עד כה לגברים בלבד. כפי שכתב השופט סולברג, התנהלות הרבנות לאורך השנים הייתה "קשה ביותר, אף משפילה". השופטים חייב את המשיבים לשאת בהוצאות העותרות בסך 50,000 שקל.
זהו יום טוב לצדק, לשוויון ולעולם התורה. הדרך הייתה ארוכה, והיא לא החלה בעתירה, וגם לא מסתיימת בה. זהו מסען של נשים למדניות בעולם היהודי לאורך השנים ומאבקן לביסוס יכולתן וזכותן של נשים להשכיל ולהיות כתובת תורנית לציבור רחב. רבות עמלו עמלות בשינוי מעמד הנשים בעולם היהודי, ולכולן חלק בהישג הזה. החל מהיום, כל אישה המבקשת להיבחן על ידיעותיה ההלכתיות ולקבל עליהן הכרה תוכל לעשות זאת בכבוד ובשוויון.
מאבק של שש שנים הסתיים בניצחון היסטורי. בג"ץ שלח מסר חד וברור – אי אפשר להחזיק יותר בהדרה מגדרית במוסד ממלכתי. בוודאי לא במסווה של הלכה.
הפסיקה קובעת תקדים חשוב בדבר שוויון הזדמנויות לנשים בעולם התורה וההלכה, ומעניקה להן לראשונה גישה שווה למבחני ההסמכה של הרבנות הראשית לישראל.
לפסיקה משמעות רחבה: לתכניות ההלכה לנשים בישראל ובתפוצות, לנשים שכבר הוסמכו, לתלמידות תיכון השוקדות על לימודי הגמרא, לתלמידות מדרשה ולסטודנטיות למדעי היהדות. ההכרעה פותחת אופק רחב יותר לנשים בכל תחום.
למעשה, המשמעות חורגת מעבר לנשים עצמן. היא נוגעת לקהילות, למוסדות חינוכיים, לארגונים ולתפיסת ההנהגה של הציבור כולו. תהליכים רבים התרחשו נוכח מהפכת לימוד התורה לנשים. עתה, עם ההכרה הרשמית של המדינה בזכות להיבחן ולהוכיח למדנות, תוכל החברה לראות בנשים – כבגברים – כתובת מקצועית, גורם מלומד ובקיא, ומנהיגות תורנית לטובת הכלל.
מגזין גלויה מברך על הנצחון ההיסטורי הזה, ומודה לנשים שפרצו את הדרך עבור כל הדורות הבאים.
אפשר לעיין במגזין גלויה במאמרים, הראיונות ושאר התכנים של הרבניות שעתרו לבג״ץ:
גם תכנים של הארגונים שהגישו את הבג״ץ מצויים במגזין גלויה:
להרחבה תקשורתית על החלטת בג"ץ
ראיון של הרבנית שרה סגל־כץ ב-JOFA (אנגלית)
ידיעות תקשורתיות
- דבר: בג"ץ קבע שנשים יוכלו לגשת למבחני ההסמכה הרבניים, והדגיש את חשיבותם התעסוקתית
- Ynet: בג"ץ: יש לאפשר לנשים לגשת למבחני ההסמכה לרבנות
- ישראל היום: היסטוריה: בג"ץ קבע – הרבנות לא תוכל להדיר נשים ממבחני ההסמכה
- הארץ: בג"ץ קבע כי יש לאפשר לנשים לגשת למבחני הסמכה לרבנות
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
