יֵשׁ וְהַפְּגִיעוּת אֵינָהּ אֶלָּא / שָׁלוֹשׁ דָּפְנוֹת וּפֶתַח

בָּאַפְלוּלִית לַיִל מִתְקַבְּצִים / בְּעֲיֵפוּת וּבִלְבּוּל הַנֶּפֶשׁ, נֶעֱרָמִים / מַעֲשִׂים

תַּשְׁלִיל הַגּוּף / סָפוּן בְּתוֹךְ / תִּקְרוֹת גְּבוֹהוֹת / שֶׁאֲנָשִׁים קָרְאוּ לוֹ פַּעַם / בַּיִת.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים אָדָם עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ קֶבַע וּבֵיתוֹ עֲרַאי (משנה סוכה, ב' , ט') - מה קבוע ומה ארעי בחיינו? השנה האחרונה זימנה לנו מפגש בדיוק עם השאלה הזו. הַבַּיְתָה - אסופה דיגיטלית יצאה לכבוד חג הסוכות, כהצעה למסע בין קבע לארעי, בין הבית שקירותיו קרסו לבין הסוכה ובכל הדרכים שביניהם.

לֹא נְעַרְעֵר אֶת יְסוֹדוֹת הַבַּיִת / לֹא נְהַרְהֵר בְּסוֹדוֹת הַבַּיִת

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה פַּעֲמַיִם / עוֹשָׂה פַּעֲמַיִם

לִבְנוֹת בַּיִת זֶה קַל (יַחֲסִית) / אֲבָל אֵיךְ נוֹטְעִים בּוֹ נְשָׁמָה?

וְהָיָה בַּיִת / וּתְרִיסָיו מֻפְשָׁלִים / וְגַם בְּרוֹש בְּצִדּוֹ / (אוּלַי לֹא רָצִיתִי לִזְכֹּר שֶׁהוּא עֵץ בָּתֵּי עַלְמִין)

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַתִּיר אֶת הַכְּאֵב הָאָרֹךְ, הַנִּמְתָּח עַד קְצֵה גְּבוּל הָאָרֶץ הָעֲזוּבָה / אֶת לְפִיתַת הַזְּמַן הַדּוֹחֶקֶת בָּנוּ לִנְדֹּד בֵּין בָּתִּים שֶׁל אֲחֵרִים

הַחַיִּים בּוֹעֲרִים, אֲנַחְנוּ נִפְלָטוֹת אֶל תּוֹךְ תַּרְדֶּמֶת אֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה / אֵין לָנוּ בַּיִת, אֵין לָנוּ שִׁגְרָה / וּמִתּוֹךְ הָרֶטֶט הַזֶּה אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְגַנּוֹת

תְּרִיסִים מוּגָפִים / עַד חֲצִי הַתֹּרֶן, מִבַּעֲדָם יַחְדֹּר הָאוֹר / וְנִרְאֶה כְּמוֹ כָּל הָאֲנָשִׁים הַנָּעִים מִפֹּה לְשָׁם / בְּמֶרְחֲבֵי חָלָל, שֶׁהָיָה פַּעַם בַּיִת.

כֻּלָּם כּוֹתְבִים שִׁירִים עַל בַּיִת, / עַל בַּיִת שֶׁחוֹזְרִים אֵלָיו / עַל בַּיִת שֶׁמִּתְפּוֹרֵר / עַל בַּיִת שֶׁנֶּהֱרַס 

וְהַבַּיִת שֶׁלִּי הָיָה מָלֵא בְּאוֹר הַבֹּקֶר / וְהָיָה רֵיחַ שֶׁל שַׁבָּת / וּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל שֶׁל יֶלֶד / וַאֲנִי בְּכָל מָקוֹם / מִלְּבַד הַבַּיִת הַזֶּה.

בַּיִת בַּקִּבּוּץ / כֵּלִים מְנֻתָּצִים

זֹאת הָיְתָה הַדֶּלֶת שֶׁהִתְקַלְּפָה בַּסּוֹף / מֵרֹב שְׁלָטִים, הַיָּדִית שֶׁעָלֶיהָ הָיִינוּ נִתְלִים / מֵרֹב דְּחִיפוּת לְהִכָּנֵס / הַבַּיְתָה, זֶה הָיָה הַבַּיִת.

הבית בזמן אחר. כל השעונים שלו ממהרים בשעה. הם לא יודעים שבתל-אביב עברנו לשעון חורף.

בָּנֹה בָּנִיתִי בֵּיתִי לָךְ / עִם טֵלֵוִיזְיָה, וִידֵאוֹ, סְטֵרֵאוֹ, / טוֹסְטֶר־אוֹבֶן בַּמִּטְבָּח

גַּם נִנּוֹחוֹת מוֹרִיקָה / כְּזִקִּית מַשְׁחִירָה / פְּרָחִים מֵתִים / מִפַּחַד.

מְנֻתֶּקֶת / מִכָּל מָה שֶׁמַּזְכִּיר / מִכָּל מִי שֶׁמַּכִּיר

לִפְעָמִים עוֹלֶה בִּי זַעַם גָּדוֹל כָּזֶה / אֲנִי מְמִסָּה נֵרוֹת שֶׁהֵאַרְתִּי / לִפְעָמִים גֵּאוּת גַּעְגּוּעַ, / הַתֻּפִּים בַּחֶדֶר מִתְדַּפְּקִים מֵעַצְמָם.

אֵיךְ נִקְרָא שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל מִכְתָּבִים מֵהַבַּיִת, / וְהַבַּיִת אֵינֶנֻּ?

הַנָּמֵר שָׁקַט בֵּינְתַיִם. / הֶחָלָל הִמְשִׁיךְ בְּמַהֲלָכוֹ.

יָדַיִם שֶׁפּוֹעֲלוֹת בְּשֵׁרוּת / הַלֵּב, אֵין לְךָ נֵס גָּדוֹל מִזֶּה.

עַכְשָׁו הוּא מְנַסֶּה לְהַחֲלִיף אֶת הַשָּׂפָה. / לְהִתְקָרֵב, לְהָבִיא, / אֲבָל הוּא עֲדַיִן הַשָּׂדֶה / אֲבָל הוּא עֲדַיִן הַצְּעָקָה