סִפּוּר שֶׁלְּעוֹלָם לֹא סֻפַּר / אַף פַּעַם לֹא יִשְׁתַּתֵּק,

הִנֵּה גִּלְיוֹנוֹת הַקְּלָף / מִתְגּוֹלְלִים מִתְנַשְּׁלִים / כְּגִלְדֵי מֶלַח / וְהַלָּשׁוֹן מִתְנַתֶּקֶת מֵהַחֵךְ

לֹא לִרְאוֹת מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ. / לֹא לַחְפֹּר כְּשֶׁלֹּא חַיָּבִים. / לְוַתֵּר, כִּי אִי אֶפְשָׁר הַכֹּל.

עוֹלָם פְּנִימִי שֶׁנִּגְדַּע / רֻבּוֹ אִישׁ לֹא יָדַע / דְּמָעוֹת בִּלְתִּי פּוֹסְקוֹת

כָּל מָה שֶׁפּוֹסַחַת עָלָיו, / כָּל מַכּוֹתַי, / כָּל שֶׁאֵינוֹ בִּמְקוֹמוֹ

כְּשֶׁאֲנִי חֲרֵדָה מֵהַמָּוֶת הָאוֹרֵב לְפִתְחִי / בִּזְרוֹעוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת, הַמְּגֻשָּׁמוֹת, / מְאַיֵּם לְחַבֵּק אוֹתִי

בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם, / הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,

וְהִנֵּה יָרֵחַ חָדָשׁ עוֹלֶה / וְטֶפַח תִּקְוָה חוֹשֵׂף וּמְגַלֶּה

בַּחֲטָף / נִפְתַּח הַפֶּצַע

מָה בְּכָל זֹאת עֲדַיִן יֵשׁ? / הַכּוֹחַ לֹא לְהִתְיָאֵשׁ

נָבַט בִּי רַעֲיוֹן. פָּתַחְתִּי אֶת הַתִּיק וְשָׁלַפְתִּי שַׂקִּית זְרָעִים / הַנְּתִינָה שִׁחְרְרָה אוֹתִי מִקִּפָּאוֹן

אֶרֶץ מוֹצָאִי נִסְתְּמָה / וְכָל הַדְּבָרִים בָּהּ עוֹלִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם.

הַשַּׁעַר נִפְרַץ, הַכֹּל נִשְׁפַּךְ מִמֶּנּוּ / דְּרוּכָה הָיִיתִי אֶל הַחֹרֶשׁ, הָרוֹבֵץ מוּלִי

כְּבָר אָז יָדַעְתִּי שֶׁעוֹנַת הָרַחֲצָה תִּהְיֶה קְצָרָה בִּמְיֻחָד / וּלְאַחֲרֶיהָ יַמְתִּינוּ לִי הֶחֳרָפִים, קָשִׁים כְּאֶגְרוֹף, / שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

בַּפֶּסַח הַזֶּה / אֱלוֹהִים נָפַל / אֶל תּוֹךְ מִנְהָרָה

"קֹדֶם כֹּל אַל תַּעֲשִׂי נְזָקִים," / אָמַרְתִּי לְעַצְמִי / וְנִכַּשְׁתִּי עֲשָׂבִים שׁוֹטִים

לֹא יְכוֹלָה לְהֵרָדֵם. / חוֹשֶׁבֶת / מָוֶת שֶׁל קִירוֹת גְּבוֹהִים.

אֵיךְ אֶתְיַצֵּב בַּשָּׁעָה הַיְּעוּדָה / בִּפְנֵי עַצְמִי

הָיִיתִי חַיֶּבֶת לְהִשָּׁאֵר / וְלוּ רַק כְּדֵי לוֹמַר:

וְאִם נָעוּל - שֶׁיִהְיֶה / אֵי שָׁם מַפְתֵּחַ / בְּיָדוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ / שֶׁמַּקְשִׁיב.

הצעה לקריאת שירה לפני ואף במהלך ליל הסדר השנה, בעת הענקת תשומת לב לכסא הריק הממתין לשובם של 133 החטופות והחטופים. השירים שבאסופה זו נכתבו בין השבעה לאוקטובר לזמן הזה. הלוואי ותתגשמנה כל התקוות. הלוואי ובמהרה נחבוק בנות ובני חורין וישובו הביתה.

בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת תִּשְׁלַח / אֶת תּוֹרָתָהּ הָלְאָה / בִּנְהָרוֹת הַמִּנְהָרוֹת

וּמְשַׁוַּעַת בְּלִבִּי שֶׁאַתְּ קַיֶמֶת שָׁם / בְּתוֹך הַשְּׁכוּנוֹת / שֶׁבְּעֵינַיךְ חֶמְלָה

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמֵךְ / מָה זֶה אֹמֶר / לִהְיוֹת, כָּזוֹ מִין בַּת חוֹרִין.