עָשִׂיתִי אֶת הֲכִי טוֹב שֶׁיָּכֹלְתִּי בְּאוֹתָם
יָמִים, הִמְשַׁכְתִּי לְהִתְקַיֵּם. אָכַלְתִּי,
יָשַׁנְתִּי, נֶעוֹרְתִּי וְנָסַעְתִּי. הַכְּבִישִׁים נִמְרְחוּ
בַּשֶּׁמֶן, הַתְּהוֹמוֹת הָיוּ בְּכַף הַיָּד וְהָעֵצִים
דָּלְקוּ. הַשַּׁעַר נִפְרַץ, הַכֹּל נִשְׁפַּךְ מִמֶּנּוּ
דְּרוּכָה הָיִיתִי אֶל הַחֹרֶשׁ, הָרוֹבֵץ מוּלִי
בִּטְלָלָיו שֶׁלְּאַחַר הגֶּשֶׁם וְעוֹד גֶּשֶׁם וּבָרָד
מֵהָאֲדָמָה הַלְּבָנָה. וּבְהִתְקַיְּמוּת הָיָה גַּם
יֹפִי אִם הָיִיתִי נְכוֹנָה לְחַפֵּשׂ, כִּי זוֹ עוֹנַת
הַצְּבָעִים וְיֵשׁ רַהַב בַּבָּר וּמִשְׂחֲקֵי חִזּוּר
עַתִּיקִים וְלַהַט וְזִיו שֶׁל חַמָּה רִאשׁוֹנָה —
אֲבָל שֶׁלֹּא עַל דַּעַת עַצְמִי אֶלָּא עַל
דַּעַת הָעוֹלָם נִתְפַּסְתִּי בְּצִמְצוּם.
וּבַפַארְמִים הָיִיתִי מַשְׁחִיתָה אֶת זְמַנִּי
בַּבְּשָׂמִים אַךְ אֵין פֶּרֶק יָד אוֹ צַוָּאר
לְהַסְפִּיג אֶת רֵיחָם. וּבַחֲנֻיּוֹת הַבְּגָדִים
נִבְרְשׁוֹת הַזְּכוּכִית גּוֹלְשׁוֹת אֶל קוֹלְבֵי
הַשְּׂמָלוֹת הַמֻּנָּחוֹת שָׁם לַתְּנוּמָה
אוֹ לָאָבִיב שֶׁל חֲלוֹם. וּמִשָּׁם רַק רָקִיעַ
בּוֹדֵד נוֹהֵר אֵלַי כְּבֵן יָחִיד, חָסֵר אֵם
בְּלֹא חֶבֶל טִפּוּס, חִוֵּר, מְדֻלָּל מַלְאָכִים
הַשּׁוֹבְתִים מְלַאכְתָּם מִלִּרְאוֹתֵנִי, וּבְתוֹכִי
תֵּבֵל גְּדוֹלָה.
![* (עשיתי את הכי טוב שיכלתי באותם), שיר מאת: נועם דרומי - מגזין גלויה](https://gluya.org/wp-content/uploads/2024/04/צילום-Daniel-Lincoln-1.png)
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם