אִם הוּא רַךְ תֵּדְעוּ שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם. אִם אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאָהֲבוּ אֶתְכֶם, / חִזְרוּ לְשָׁם. אַל תַּעַצְרוּ בַּדֶּרֶךְ, אַל תִּטְעוּ:

וַאֲנִי בִּכְלָל בּוֹכָה / עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים

מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה אֲנִי מְטַאֲטֵאת אֶת / הַתּוּגָה וּשְׁאֵרִית הַחִיּוּכִים הָעֲצוּבִים. / הַסּוֹף הָיָה תֹּהוּ שֶׁל קַבָּלַת הַדִּין

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַכֹּל הִשְׁחִיר / חַשְׁתִּי תְּנוּעָה זְהִירָה / זְעִירָה

וּבְעֵת רָצוֹן / נוֹגֵעַ עֵבֶר קֹדֶשׁ / תְּכֵלֶת שָׁמַיִם.

אוֹחֵז אֶת גּוּפִי, / בּוֹחֵן צַלָּקוֹת / סִימָנִים לֹא נוֹתְרוּ

לִפְנֵי שֶׁהַכּוֹסִית מוּרֶמֶת / לְהַשְׁאִיר אֶת הַחוֹל בַּיָּדַיִם / לֹא לָתֵת לוֹ לַחֲמֹק / לֹא לָחוּשׁ אֶת חֶבֶל הַטַּבּוּר

הַחֶבֶל שֶׁחִבֵּר בֵּינֵינוּ / כָּרוּךְ כָּעֵת סְבִיב צַוָּארִי / חֶבְלֵי לֵדָה / הָפְכוּ / חַבְלֵי תְּלִיָּה

עִם אֵיזוֹ אוֹת מַתְחִילִים / מוֹדַעַת אֵבֶל / אוֹ אֵיךְ כּוֹתְבִים / הֶסְפֵּד כְּשֶׁאֲנִי עוֹד לֹא לָמַדְתִּי / לְנַקֵּד

הֵבֵאתִי אוֹתְךָ לָעוֹלָם אִישׁ קָטָן / לֹא הֵבַנְתִּי מִיָּד שֶׁחֶסְכוֹנִי נֶעְלַם

לְדַלֵּג עַל הַסְּדָקִים. / לַעֲזֹב בִּשְׁאָט מָקוֹם בָּטוּחַ מֻכָּר / וְלַעֲגֹן בִּנְמַל מֵי הַמְּנוּחוֹת / רְחוֹקִים, צוֹדְקִים.

אִם לֹא אֹכַל, יָבוֹא שׁוֹטֵר. / בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ הָרוֹפֵא / וְלֹא הָיָה אַף חָבֵר

יָדֵךְ הַחוֹלֶשֶׁת עַל מַחֲלָתֵךְ/ טֶרֶם הֶחְלִיטָה עַד הֵיכָן רְפוּיִים חַיֶּיהָ.

כְּשֶׁנִּסְדַּקְתְּ וְחָשַׂפְתְּ אֶת הַשְּׁבָרִים / הֵם הֵסִיטוּ מַבָּט וְאָמְרוּ – / לֹא מַתְאִים, עַד לְכָאן, / אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא רוֹצִים

לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים / בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְ ח.ר.מ / הִגַּעְתִּי לְ רְמַ"ח מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם

שִׁמְרִי אֲחוֹתֵךְ / מִן הַפֶּגֶר. / כַּמָּה זְמַן תּוּכְלִי לְדַמּוֹת / עַצְמֵךְ לְחַיָּה

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

וְאַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ – מָה אַתְּ מַסְתִּירָה? / אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּחשֶׁךְ זוֹרֵחַ / וְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מְאִירִים יָרֵחַ אָדֹם

הָאֶתְגָּר הַגָּדוֹל / הוּא לְהַצְלִיחַ / לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי / גַּם בְּחֶבְרַת אֲחֵרִים

הֵיכָן שֶׁנִּסִּינוּ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת יָבַשׁ / נִשְׁאֲרָה אֲדָמָה בִּלְבַד.

וְאֶזָּכֵר בְּכָל לַיְלָה בּוֹ עָטַפְתָּ אוֹתִי בְּעַנְנֵי נוֹצָה / וְאֵיךְ בְּבֹקֶר אָפֹר הִתְפַּלַּלְתָּ שֶׁאֶשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ.

וְאַתָּה בְּפִנָּה רְחוֹקָה מְחַכֶּה לַסְּתָו / שֶׁיַּתִּיר אֶת פְּגִיעוּתְךָ. / תַּחַת עֵינָיו שֶׁל הָאוֹר הַבּוֹהֵק הַזֶּה

מִי שֶׁצּוֹלֵעַ אֵינוֹ הָרֶגֶל / אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ. / סִפּוּר כִּסּוּי שֶׁל נוֹיְרוֹטְרַנְסְמִיּטֹרִים, / שֶׁמַּסְתִּיר כְּאֵבִי קִיּוּם.

צִנְצֶנֶת מִתְנַפֶּצֶת עַל הָרִצְפָּה לְאַלְפֵי רְסִיסִים, / סוֹדֶקֶת אֶת שִׁנֶּיהָ הַחֲשׁוּקוֹת, / מְנַפֶּצֶת אֶת הַעֲמָדַת הַפָּנִים, / וְהוֹפֶכֶת אוֹתָהּ וְאֶת הָעוֹלָם לְאֶחָד.