לדבר גלויות על שירים על הגוף

"הוֹ, אַתֶּם", אֲנִי אוֹמֶרֶת / לְמֵי הַתְּהוֹם, / "חֹמֶר אֶחָד אֲנַחְנוּ".

וַאֲנִי בִּכְלָל בּוֹכָה / עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַכֹּל הִשְׁחִיר / חַשְׁתִּי תְּנוּעָה זְהִירָה / זְעִירָה

אַתְּ שֶׁהָיִית פֹּה יוֹם לְפָנַי, אוּלַי גַּם אוֹתָךְ הִבְהִיל הָרֶוַח / בֵּין הַגּוּף וְהַמַּרְאָה

אִשָּׁה בְּכָחֹל אִשָּׁה בְּצָהֹב / גּוּף אֶל גּוּף פַּעֲמַיִם כִּי טוֹב / שׁוֹתְקוֹת בְּגוּף מְשֻׂרְטָט מְאֻבָּן / אֶת שִׂיחַ עֹמֶק לִבָּן 

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהַחְבִּיא אוֹתָךְ בְּגוּפִי / שֶׁלֹּא תִּהְיִי נְבוֹכָה

הַפֶּצַע שֶׁלִּי הוּא הָאֶפִּידֶרְמִיס / לְכָל הַפְּצָעִים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִפְצַעְתִּי

שיחה עם אריאלה נידם-פרץ עם הוצאת ספר השירה הראשון שלה - עד שהפחד יצחק.

פוֹטוֹסִינְתֶּזָה בְּאָדֹם לָבָן / גַּם הַשָּׁמַיִם לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד / מִנֶּגֶד

בְּתֹם הַשִּׁעוּר הִשְׁמַדְנוּ רְאָיוֹת, / הַבָּנִים כְּבָר יָדְעוּ הַכֹּל / אוֹ לְפָחוֹת הֶעֱמִידוּ פָּנִים

עוֹנֶה בִּי שֶׁאֵינְךָ אֱלֹהִים הַגּוֹלֵל אוֹנְךָ מֵעָלַי, / שֶׁקָּרָאתָ בְּאִצְטַגְנִינָיו עוֹד אֶהְיֶה אֵם הַדֶּרֶךְ, / אֵם כָּל נָשִׁים מְצַפּוֹת, / וַאֲנִי לֹא רָצִיתִי.

וְאֵין לְדַבֵּר עַל הַגִּיל הָרַךְ וְהֶעָנֹג / שֶׁל הַגּוּפִים הַמִּתְרַגְּשִׁים

כֵּיצַד אֲנִי מַחְלִימָה? / אֲנִי נִשְׁבֶּרֶת.

הַזְּמַן קוֹרֵם פֹּה זְמַן / מַשְׁאִיר בָּךְ סִימָנִים / מָה אַתְּ מַשְׁאִירָה בּוֹ?

שֶׁהָיִיתִי עֵץ תְּאֵנָה / בַּגִּלְגּוּל הַקֹּדֶם / בְּשֶׁל כֹּבֶד הַפְּרִי

בְּרֵאשִׁית הָיְתָה אַהֲבָה / וְיָדַעְנוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ

וְתוֹהָה / לְאֵיזוֹ אִשָּׁה אֶהֱפֹךְ / עִם רֶחֶם וְשַׁחֲלוֹת, / בְּלִי בֵּיצִיּוֹת.

הַסַּהַר / נָח / עַל / פִּי

שֶׁמֶשׁ אֱלוּל גִּבְעוֹנִית מְלַגְלֶגֶת / מַשְׁחִיזָה פִּגְיוֹנוֹת קַרְנַיִם / לְתוֹךְ דָּמִי

יוֹם אֶחָד הוֹפֵךְ אָדָם לְאֶבֶן / וְהַגּוּף שֶׁכָּמַהּ לְחִבּוּק לֹא יָחוּשׁ עוֹד. / אֶת חַלּוּקֵי צַעֲרִי מְיַדָּה אֲנִי אֶל תְּהוֹם.

אֲנִי הַנִּצֶּבֶת אִתְּךָ בַּשָּׂדֶה עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלַי, מְבַקֶּשֶׁת שָׁמַיִם. / רַחֲמִים עַל תַּאֲוַת לִבִּי.

הַגּוּף הַזֶּה שֶׁאָהַב עַד כְּלוֹת / שֶׁחִבֵּק וְחֻבַּק / שֶׁבָּנָה וְיָצַר וְכָאַב וְשָׂמַח / וְלֹא הִפְסִיק לִפְעֹם

אוֹ שֶׁמָּא מוּטָב לוֹמַר: / נְכוֹנָה לִתְעוֹת / הָיִיתִי צְמֵאָה לַצִּמָּאוֹן / שֶׁיִּתְקֹף אוֹתִי פֶּתַע / שֶׁיָּנִיעַ אוֹתִי לְבָאֵר