הָיִיתִי רוֹצֶה לַעֲמֹד יַחַד / אִתָּם בְּגַן הַמִּשְׂחָקִים / בּוֹ רוּחוֹת הַחֹרֶף מַצְלִיפוֹת

הִצְלַחְתֶּם לִדְחֹק אוֹתִי לְשָׁם, אֶל פִּנַּת אֵינוּתִי. קוֹלִי נָדַם.

אֲנִי עוֹד שָׁם. / הַנִּצֶּבֶת הַנִּצְחִית בְּכָל הַצָּגָה, / הַדְּמָמָה בְּמַנְגִּינַת הַכִּתָּה. / אֲנִי הַצְּרִימָה שֶׁרוֹצִים לִמְחֹק.

הֻרְגַּלְתִּי לָשֶׁבֶת בַּסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי / בְּבֵית הַכְּנֶסֶת / לַעֲשׂוֹת כְּלוּם

שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי / וְלֹא אֶכָּשֵׁל חָלִילָה כִּי יִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי / וְאֶהְיֶה גַּל נִשְׁבָּר לִרְסִיסִים

לֹא דִּבַּרְתִּי כִּי הֶאֱמַנְתִּי / שֶׁמִּלִּים יוֹצְרוֹת מְצִיאוּת / וְשֶׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה

בּוֹאִי קָרוֹב יַלְדֹּנֶת, / אֶחְבֹּשׁ וְאַטְלִיא, / אֲרַכֵּךְ וַאֲחַבֵּק

שירים, תפילות ומאמרים על דחייה, הדרה וחרם חברתי בכל הגילים, בליווי איורים לשימוש חינוכי וקהילתי.

הִזָּהֵר, יֶלֶד, / פֶּן תִּהְיֶה / מִדַּי.

בּוֹאִי יַלְדֹּנֶת, / עֵינַיִם אֵלַי, / הַבִּיטִי בִּי / אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי- / אֲנִי מֵעֲתִידֵךְ.

שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּשָׂפָה מְקַבֶּלֶת וְאוֹהֶדֶת, בְּמִלִּים טוֹבוֹת, / שֶׁיֵּדְעוּ לְהַצִּיב אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁנְּכוֹנִים לָהֶם וְלִבְחֹר אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁטּוֹבִים לָהֶם, / שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ וְלֹא יִפָּגְעוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ שְׁבִילִים מְהִירִים לְפִיּוּס.

לְהָרִים אֶת עַצְמֵנוּ, מִי מֵאִתָּנוּ שֶׁהִצְלִיחַ

פּוֹעֲמִים בִּכְמִיהָה לְשִׂיחַת הִתְעַדְכְּנוּת / וּנְשִׁימָה יַחַד. / בְּתוֹךְ הַמַּאֲמָץ - / בְּדִידוּת נִמְתַּחַת.

פּוֹתַחַת אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת / וּמְפַנָּה אֶת הַדֶּרֶךְ / מְנַסָּה לְרַפֵּד אֶת כָּל הַפִּנּוֹת.

וְלֹא הִצְלַחְתִּי כָּל הֶגֶה מִפִּי לְהוֹצִיא / וְכָל בְּדַל מַחְשָׁבָה לֹא עָלָה בְּרֹאשִׁי / וְיָבַשְׁתִּי וּבֻיַּשְׁתִּי מוּל כָּל הַכִּתָּה.

אסופת שירה והגות בנושא חרמות, יצאה לאור בשיתוף פעולה בין עמותת כנפי דרור למרכז גלויה. זהו הספר הראשון שמופק בגלויה וגם מיזם זה מצטרף למחוייבות לדבר גלויות על מה שכמוס.

מֵהֵיכַל לְהֵיכַל יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא לוֹמַר "מַיִם, מַיִם"./ נִכְנַסְתִּי וְיָצָאתִי בְּשָׁלוֹם.

אֱלֹהַי וֶאֱלֹהֵי אִמּוֹתַי וַאֲבוֹתַי שֶׁהָלְכוּ בַּדֶּרֶךְ הַזּוֹ לְפָנַי, תנ.י בִּי אֶת הַכּוֹחַ לַעֲבֹר אֶת הַמַּעֲבָרִים הָאֵלּוּ, יָד בְּיָד עִם יְלָדַי.

מִבְּחִינַת הוֹלָכַת קוֹל בֶּחָלָל/ כַּמָּה שָׁנִים יָכוֹל לְהַדְהֵד לַעַג שֶׁל יְלָדִים?

לֹא, הוּא לֹא יֵעָלֵב מִיְּלָדִים / הוּא כְּבָר רָאָה הַכֹּל מֵהַמְּבֻגָּרִים

כָּל הַבְּדִידוּת שֶׁלִּי / הִתְנַקְּזָה לָעֵינַיִם שֶׁל הַמּוֹרָה לִסְפּוֹרְט

אֲנִי הָיִיתִי הַיַּלְדָּה שֶׁבָּחֲרוּ אַחֲרוֹנָה, / כְּשֶׁכֻּלָּם כְּבָר עָמְדוּ מְסֻדָּרִים בַּקְּבוּצוֹת

בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שָׁקוּף / וְאֵין מִסָּבִיב שׁוּם מִכְחוֹל

זָרְקוּ עָלַי אֲבָנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר / קָרָאתִי