הצעה לארבע תפילות המהוות "לשונות נחמה" עבור ליל הסדר.

שִׂימָה בְנֹאדְךָ דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים / הָאֲסוּרִים בְּכַבְלֵי בַרְזֶל וְזִיקִּים

אָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ / הִיא כּוֹחִי הַקָּדוֹשׁ, אוֹצָרִי, חֵרוּתִי יְחִידָתִי, יַקִּירָתִי. / Achir chir H'adash / Elle est mon bien, ma force sacrée

אַךְ בְּעוֹד רוֹמְמוֹת הַחֵרוּת בִּגְרוֹנֵנוּ - נִשְׁתַּנֵּק בַּחֲצִי הַכּוֹס / כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה חַיָּבִים לַחֲזֹר וּלְסַפֵּר - אֵין לָנוּ מָנוֹס / כִּי יֶשְׁנָם עוֹד מִי שֶׁחֵרוּתָם נִלְקְחָה וְהֻטְּלָה לְמַעֲמַקֵּי הַבּוֹר

פיוט תקווה ותפילה שנכתב לפני פרעות אוקטובר תשפ"ד, אך עם פרסומו לקראת שבת שירה של אותה שנה, קיבל הבית האחרון שלו משמעות כפולה ועצובה

התפילה הנאמרת ביום טוב ראשון של פסח בתפילת מוסף, קודם שמתחילים להזכיר טל בתפילת העמידה. תפילה זו זוכה לכבוד חג הפסח ה׳תשפ״ה לנוסח המשולב בחידושים כדי לבטא את הלכי הלב בזמן הזה. את החידושים כתב רבי נריה רפאל כנפו.

בַּמִּילָה תִּקְוָה / יֵשׁ חוּט.

לְרַגְלֶיהָ עוֹד נִכְרֶכֶת מִצְרַיִם / מַכְבִּידָה עַל הֲלִיכָתָהּ

יָפָה כַּשּׁוֹשַׁנָּה, בָּזֹאת הַשָּׁנָה, בְּזֹהַר לְבָנָה מַהֵר לְהַצִּילֵךְ / אֲרַפֵּא צֹרִי לְכָל שׁוֹאֵל, אָחִישׁ אֶפְדֶּה לָךְ שְׁבִי יִשְׂרָאֵל

קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמַע נְהִי בְּכִי תַּמְרוּרִים, / מְבַכִּים וּמְמָאֲנִים לְוַתֵּר עַל בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ / כִּי עוֹדָם.

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר / שָׁמַעְתִּי זַעֲקַת יְעֵלִי / וְהִיא גּוֹלָה בְּעוֹלַם / גּוֹלָה הִיא בָּעוֹלָמִי

הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל מושג החירות והמפגש בחג הפסח.

חֹם הֱבִיאַנִי לְהִדָּלֵק / בִּישׁוּעָתִי הַפְּרָטִית.

אֵינִי כִּשְׁאַר הַבְּרִיּוֹת הַפּוֹחֲדוֹת מִן הַחֹשֶׁךְ. / אוֹתִי הָאֲפֵלָה מְיַלֶּדֶת מֵחָדָשׁ.

כּוֹס זְכוּכִית עִם מַיִם / נִצֶּבֶת עַל הַשֻּׁלְחָן / מוּל מְנוֹרַת הַלַּיְלָה.

אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא מִתְפַּלֶּלֶת עַכְשָׁו, / אֲנִי מְתַרְגֶּלֶת נְשִׁימוֹת / אֲנִי לֹא מִתְרַגֶּלֶת לִהְיוֹת בַּחֹשֶׁךְ.

בקשה על הגשם ועל מים-חיים ועל התקומה ועל השיבה של החטופים והחטופות, הלוחמים והלוחמות, המפונים והמפונות לבתיהם לשלום. מבוסס על הנוסח הספרדי המקובל ונערך לשמיני עצרת שנת ה'תשפ"ה על ידי רבי נריה רפאל כנפו וצוות התפילה בקהילת ציון.

כְּשֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לִהְיוֹת אַךְ שְׂמֵחָה תְּנַעְנֵעַ כְּמוֹ בְּהוֹשַׁעְנָה / אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה גַּם כְּשֶׁאַתְּ כּוֹעֶסֶת גַּם כְּשֶׁאַתְּ עֲרָבָה בּוֹכָה

וְרֶגַע לִפְנֵי שֶׁמַּתְנוּ / לֹא הָיָה כָּל סִימָן / אוּלַי רַק טֶקֶס הַהַקָּפוֹת שֶׁלֹּא סִיַּמְנוּ

כיצד נציין מעתה את שמחת תורה? איך ניתן לעצב ולקושי מקום, ומה המינון הנכון של השמחה שנוכל לשלב על סיום קריאת התורה? אילנה עב״ו גולן מציעה מנהג חדש-ישן ליום המורכב, המתבסס על ההפטרה שקוראים בחג שמיני עצרת

רָחֵל, אֵם הַבָּנוֹת,/ מֵאֲנָה,/ וְגַם בָּנוּ אֵין מַעֲשִׂים לְנֶחָמָה.

עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת הַפַּעַם. בֶּאֱמֶת. / עֲנֵנִי אֱלֹהֵי הַפַּחַד הַמַּמְאִיר / כְּשֶׁרַעַד קוֹלוֹ עוֹבֵר.

שְׁנַת רְפוּאָה, שְׁנַת שָׁלוֹם, שְׁנַת תִּקְוָה, שְׁנַת תִּקּוּן, שׁנַת תּוֹם לֵב