עַנְנֵי הַכָּבוֹד מַדִּיפִים רֵיחַ שׁוּם כָּבֵד וְקִשּׁוּאִים
הַדֹּפֶן שֶׁבֶּחָזֶה פְּתוּחָה לִרְוָחָה כָּל הָרוֹצֶה יָבוֹא וְיִטֹּל
יָבוֹא וְיַטִּיל בִּי הַרְגָּשָׁה
לְעֵת עֶרֶב וְקֹר נִסְגֹּר אֶת שְׁעָרֵינוּ בְּרוֹכְסָן
נִתְיַחֵד אַתָּה הַלּוּלָב אֲנִי הָאֶתְרוֹג שֶׁלְּךָ
הָאֻשְׁפִּיזִין יְבָרְכוּנוּ הֱיוּ כְּחוֹל וְהַכּוֹכָבִים יָצִיצוּ
כְּשֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לִהְיוֹת אַךְ שְׂמֵחָה תְּנַעְנֵעַ כְּמוֹ בְּהוֹשַׁעְנָה
אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה גַּם כְּשֶׁאַתְּ כּוֹעֶסֶת גַּם כְּשֶׁאַתְּ עֲרָבָה בּוֹכָה

(מתוך גיליון נ', משיב הרוח)