גלויה ו"כיפה": למרות העלייה במודעות לפגיעות מיניות בשנים האחרונות, נותרו נקודות עיוורון שונות בהבנת החוויה היום-יומית של נשים שנפגעו, למשל בעת הטבילה במקווה ובייחוד במפגש עם הבלנית. קריאה לפקיחת העיניים.

מאמרה של רחל שי, המפגש של נשים נפגעות מינית עם הטבילה במקווה, פורסם לראשונה במגזין 'גלויה'. אנו שמחות לשתף פעולה עם "כיפה" אשר פרסמו גרסה מעובדת למאמר מתוך הכרה בחשיבות הנושא ובצורך לחשוף ולהנגיש את הכתוב לקהל רחב וגדול ככל הניתן. הנה מספר ציטוטים מתוך המאמר המעובד והזמנה לקריאת התכנים במלואם.

ציטוטים מתוך המאמר ב"כיפה":

"עבור מי שחוותה פגיעה מינית, הטריגרים המציפים את הטראומה יכולים להיות בכל מילה, בכל מבט, גם כאלה החפים מכל מטען שיפוטי. הם עשויים להציף בה מראות, זיכרונות, חוויות קשות מנשוא. במפגש שלה, כשהיא חשופה ועירומה מול הבלנית, בעלת הסמכות, המורה לה בענייניות מה לעשות, מביטה בגופה במבט חודר ולעיתים גם מציעה לה מחווה של קרבה או חיבוק – כל אלה יכולים להתפרש ולהיחוות בעיני אותה אישה כתוקפניות ופלישה אסורה למרחבה הפרטי.

לא רק המבט החיצוני מאיים. גם המפגש עם העצמי יכול להיות קשה מנשוא. שיפוט עצמי, דימוי עצמי וחוסר שקט פנימי גורמים לכל מילה 'פשוטה' הבאה מהשדה ההלכתי, כמו 'כשרה' או 'טהורה', לשרוט בבשר החי, לדמם. מילים אלה מתפקדות לפעמים כ'טריגר', מעוררות רגשות וחוויות עכורות. האם אני כשרה? האם אני טהורה? האם אני שלמה? בחוויה הפנימית שלה, השלמות הגופנית והנפשית נגזלה ממנה."

"מעבר להיבטים הטכניים שבהם הבלנית יכולה להקל על נשים נפגעות, חשובה הכוונה והזיהוי הרגשי שאתם היא מגיעה למקווה. הטבילה איננה מובנת מאליה לנשים רבות וכל אחת מגיעה אל המקווה במצב רגשי שונה. חלקן חשות שהטבילה נכפית עליהן משום שלום בית, אחרות מגיעות עם משא כבד אחר, כגון קשיים בזוגיות, עקרות ועוד, ויש המגיעות עם החששות מפני המפגש המיני שיתרחש אחרי הטבילה.

משום כך צריכה הבלנית לגשת אל תפקידה בחרדת קודש, ולהבין שלא כל הנשים באות במעמד שווה אל המקווה. לסבלנות, לרוך לכיבוד הפרטיות, לזיהוי רצון האישה אם היא מעוניינת בסיוע או שהיא חווה זאת ככפיה, להבנה שיש נשים שזקוקות לזמן נוסף ואין לזרז אותן – לכל אלה חשיבות עליונה בהצלחת חווית הטבילה."

<<לקריאת המאמר המלא ב"כיפה" – לחצו כאן>>

<<לקריאת המאמר המלא במגזין גלויה, היכנסו לקישור הבא>>