עיון באגדתא על רב עמרם שכמעט נכנע ליצרו מול שבויות הוא בסיס לדיון על "מפתחות" לזיהוי ומניעת פגיעה וניצול סמכות בקהילה דתית, עבור הקהילה והסמכות הרוחנית.

בסוף מסכת קידושין מביאה הגמרא אגדתא מפורסמת: שבויות מובאות לנהרדעא ונפדות, ומתקבלת החלטה להעלותן לביתו של רב עמרם ולשכנן שם. משכנים אותן במקום גבוה ונוטלים את הסולם מלפני המקום בו הן מצויות, ככל הנראה עליית גג, כדי למנוע את העלייה לשם. אך כשאחת מהן חולפת על פני הפתח מוטל אור בארובת הבית. רב עמרם, המכונה באגדתא "החסיד", רואה את האור ויצרו גובר עליו. הוא מרים בכוחות עצמו סולם שבשגרה עשרה אנשים אינם יכולים להזיז ועולה והולך. בהגיעו למחצית הסולם, הוא מחזק את עצמו, ומרים קולו בצעקה: "אש בבית עמרם!".

בעקבות הצעקות באים חכמים, מבינים את הסיטואציה ואומרים לו: ביישתנו. משיב להם רב עמרם: מוטב שתתביישו בבית עמרם בעולם הזה ולא תבושו ממני בעולם הבא. רב עמרם משביע את יצרו שייצא ממנו, והוא יוצא ממנו כעמוד של אש. רב עמרם אומר לו: ראה, שאתה אש ואני בשר, ואני עדיף ממך (תרגום חופשי על פי קידושין פא.).

האגדתא הזו מופיעה במסכת קידושין בהקשר של ׳הלכות ייחוד׳, אולם היא מאפשרת לזהות כמה מפתחות חיוניים לנורמות התנהגות ראויות של דמות סמכות רוחנית ולהבנת מקומה בקהילה, על מנת להשתדל ולצמצם סכנות לפגיעה. הדוגמה המובאת באגדתא מתפרשת לרוב באמצעות עיסוק ביצר, במיניות, אבל יש להכיר כי מדובר בניצול יחסי כוח באפיק של פגיעה מינית. הסיפור הזה מבקש מאיתנו להיות מודעים לכך שבעלי סמכות רוחנית עלולים לנצל גם לרעה את האמון שהחברה נותנת בהם.

איננו יכולות ויכולים לקרוא עוד את האגדתא בעיניים מרוחקות ובלב שקט, שהרי לשבי יש משמעות חדשה וקשה עבורנו. עם פרסום דו״ח העדויות של פרויקט דינה על הפגיעות המיניות במתקפת השבעה באוקטובר, חובה מוסרית עלינו לעמוד לצד נפגעות ונפגעים מהמתקפה. חובה עלינו להכיר בפגיעות המיניות שהתרחשו, ולזכור כי שבי הוא סיטואציה של יחסי כוח מוחלטים ואינם זהים כלל לדיון על יחסי כוח של בעלי סמכות ושררה. ובכל זאת, גם היציאה מהשבי דורשת רגישות ומודעות מיוחדת. לכן, נעזר באגדתא שבמסכת קידושין ונקרא בה כדי לתרום להעלאת המודעות לפגיעות מיניות ולניצול סמכות, תוך תשומת לב מיוחדת להיעדר המנגנונים הקהילתיים המתאימים לטיפול בסיטואציות רגישות במיוחד.

מוּדעוּת וקריאה לעזרה

המפתח החיוני הראשון שנמסר לנו באגדתא הזו הוא מפתח המודעות. האגדתא משקפת מודעות רגישות ל'שער הפגיעה', דהיינו, הסיטואציה שעלולה לזמן פגיעות מיניות, ושבה קיים סיכון גבוה יותר להתרחשותן. במקרה , המתואר בסיפור, ההזדמנות לתמוך בשבויות היא גם ההזדמנות לפגוע בהן. הן רב עמרם, הדמות הסמכותית בסיפור, והן החברה סביבו, מודעים היטב לסכנה הזו, ומשתדלים למונעה.

המודעות החברתית הזו משתקפת קודם כל בכך שהשבויות, שנמצאות בסיטואציה רגישה במיוחד (ושניתן לשער שכבר חוו פגיעה מינית בשבי), אינן משוכנות במקום נגיש וזמין, אלא בעליית גג מבודדת ומנותקת, שאפשר להגיע אליה רק במאמץ רב. הזזת הסולם הכבד מבטאת את המאמץ המיוחד לשמור על השבויות, מאמץ שנובע ממודעות גבוהה לשער הפגיעה. תשומת לב נוספת למצבן מבוטאת בכך שהחכמים דואגים לשכן אותן אצל אדם מוכר ומכובד, כזה שאפשר לסמוך עליו. לכן, מעריכים חכמים, הסכנה הנשקפת ממנו נמוכה. אך דווקא בנקודה זו מגיע לידי ביטוי המסר הרדיקלי והמשמעותי ביותר של הסיפור.

האגדתא מדגימה לנו כי דווקא דמות הסמכות, עליה הקהילה יכולה כביכול לסמוך, עלולה לנצל לרעה את האמון שהחברה נותנת בה. בכך, היא מבקשת מאיתנו להיות מודעים לפוטנציאל הסכנה המתלווה לעמדת כוח: מקומו ומעמדו של רב עמרם מהווים  'שער פגיעה', שכן האמון שנותנת בו הקהילה מנקה אותו מכל חשד, וגורם לכך שהוא יישאר לבדו עם השבויות. ואכן, רב עמרם בתחילה נכנע ליצרו, ובסיטאוציה שנוצרה, אין מי שיוכל למנוע את הפגיעה.

המודעות של רב עמרם בולטת דרך שני רכיבים בסיפור: הקריאה לעזרה והשבעת היצר. המודעות הזו עצמה, וההבנה שהוא עומד, למרות ערכיו הברורים, בפני סיטואציה של פגיעה, היא היא הבסיס למפתח הבא: היכולת של בעל הסמכות לבקש עזרה, ולקחת אחריות פעילה על עמדת הכוח לה הוא זוכה. הרי הסיטואציה באגדתא לא מובנת דרך מיניות, אלא דרך ביטוי של יחסי הכוח וניצולם באפיק של הפגיעה המינית.

רב עמרם קורא לעזרה. הוא לא מטיל את האחריות החוצה על השבויה. אדרבא, תיאור השבויה כמאירה הוא חיובי, לעומת האש הבוערת העומדת לכלות. רב עמרם במידת חסידותו פונה מתוך המודעות שלו ומבקש עזרה חרף הבושה, כאשר מן הסתם הוא יודע שהוא יחוש בושה גדולה ביותר מול החכמים שיגיעו בעקבות הקריאה שלו.

בקריאת הסיפור נדמה שחז"ל מבקשים להבהיר לנו כי רב עמרם עומד מול יצרו ונוקט כלפיו אחריות אקטיבית. אולי לכן האגדתא מציגה אותו כניצב מול עמוד אש ממשי. רב עמרם רואה באופן צלול את פוטנציאל הנזק שביצר שלו, את האש האוכלה, ורק אז הוא יכול לומר לו שהוא עדיף ממנו. גם אם לא ברור מה המשמעות של ההשבעה של היצר שיוצא ממנו, הרי כיוון שברור שאנחנו, בניגוד לרב עמרם, לא יודעים כיצד להשביע יצר שיסור מאיתנו, אין לנו האפשרות לומר בביטחון של רב עמרם שאנחנו עדיפים מן היצר, אמירה שגם הוא אומר רק אחרי בקשת העזרה על סף הכניעה ליצרו.

מפתח נוסף אפשר ללמוד מן הרובד הסמוי של הסיפור: המודעות של רב עמרם לא נוצרת בואקום, וגם לא הפנייה לעזרה. לא עולה באופן חד משמעי מן הסיפור האם היא יוצאת דופן, ומזכה אותו בתואר 'חסיד' כי היא תוצר של עמל פנימי, או שהיא תוצאה של לימוד והכרה חברתית מפותחת. בכל מקרה, אין ספק שכדי שבעלות ובעלי סמכות במגוון ההקשרים החברתיים הקיימים יהיו מסוגלים להתבוננות הביקורתית כלפי עצמם, וידעו למי לפנות כשהם נזקקים לעזרה, עלינו להתוות דרך מעשית וליצור את המנגנונים החברתיים שיאפשרו קודם כל המשגה והכרות, ולאחר מכן תרגול של זיהוי מצבי סף, יצירת כתובת ברורה ויעילה לפנייה לעזרה. רק אז נוכל לקוות גם ליישומם בזמן אמת.

מעבר לשער החוק, מעבר למילה הכתובה

מפתח אחרון אפשר להסיק מהפער בין רב עמרם ותגובת החכמים. לשמע בקשת העזרה של רב עמרם, החכמים חשים בושה. קל להזדהות ולהבין את התחושה, אולם נראה שחלק חיוני בפיתוח היכולת לפנות לעזרה הוא ליצור גופים שיהיה ברור שמפגינים לכל הפחות חוסר שיפוטיות כלפי מי שמבקשים סיוע ותמיכה, ושיספקו מרחב תומך גם למי שמבקשים לתקן פגיעה שפגעו. הפחד של מנהיגים מכתף קרה שתופנה אליהם, עלולה למנוע מהם לעשות את הדבר הנכון, ולהיעזר בסביבתם בשעת הצורך. יש כמובן לאזן זאת עם הצורך להרחיק ואף להעניש גורמים מסוכנים ופוגעניים, אך לעיתים, דווקא כדי למנוע פגיעה, יש לדאוג לכך שלדמות הסמכות הרוחנית תהיה כתובת לפנות אליה, ושהיא לא תחוש לבדה במערכה, מבלי יכולת להיעזר בסביבתה.

אלמנט נוסף וחשוב לדיון הוא שנראה שלא בכדי חז"ל בוחרים לשבץ דווקא בתוך ההקשר ההלכתי של עיסוק בהלכות ייחוד כמה וכמה סיפורים המפתחים ומרחיבים את הצו ההלכתי והאות הכתובה, ושעוסקים במרחבים שנפרצים למרות הקוד החוקי. בכך הם מלמדים אותנו שאף פעם אין די בלשון החוק כדי להבטיח הגנה מפגיעה. רב עמרם עצמו מדגים כיצד חוקים לא מספיקים בכדי למנוע מאדם לחטוא, שהרי קל לנחש מה היה קורה אלמלא היה קורא לעזרה.

האגדתא אמנם עוסקת בארוס, אך המוקד שלה אינו יצר זה או אחר – הסיפור עוסק בראש ובראשונה ביכולת של בעל סמכות לזהות בתוכו יצרים מסוכנים, ובהתמודדות שלו איתם. הארוס מוצג באגדתא בהקשר מסוים מאוד, וההתבטאויות שלו יכולות להיות מובנות רק על הרקע של מערכת יחסי הכוח בתוכה הוא מתגלה. ההבנה שלנו את מעשה הפגיעה צריכה להיות בהתאם: הפגיעה של בעל סמכות בנתונים למרותו אינה עניין מיני (או לפחות, המיניות אינה נמצאת במוקד) – היא קודם כל תוצאה של ניצול יחסי כוח, אקט אלים המחליש את הנפגע או הנפגעת, ונוטל מהם את יכולתם להתנגד.

לכן, הלקח כאן אינו יכול להישאר בגבולות ההתייחסות ליצרים אישיים ופרטיים, והקריאה בסיפור צריכה להרחיק מעבר למימד הפרטי. קריאה רגישה באמת של האגדתא לא תסתפק בהתבוננות של כל איש ואישה פנימה, לנפשו שלו: הלקח צריך להיות טמון ביחסים החברתיים המאפשרים פגיעה, ובמנגנונים שיש לכונן על מנת למנוע אותה.

החוק, מטבעו, אינו יכול לכסות את כלל המקרים המציאותיים האפשריים. יתר על כן, בעוד ישנו חיוב בחוק לגבי יישום ורענון ההכרות עם החוק למניעת הטרדה מינית על ידי הממונה במקום העבודה, אין חיוב כזה ואין מנגנון אלטרנטיבי נכון לעכשיו בחיי קהילה, בתי מדרש, ארגונים חברתיים־התנדבותיים וכדומה. יש הכרח ביצירת קוד מוסרי שיאפשר וירגיל התבוננות דרך האספקטים המוסריים ולא רק החוקיים היבשים. קוד כזה יצטרך ליצור גם מעין מפת דרכים להתנהלות במצבים משתנים ומגוונים; שהרי לא ראי מכינה קדם צבאית כראי בית מדרש קהילתי או בית הכנסת בקהילות השונות, ובכל זאת ראוי ליצור קוד מוסרי שיאפשר לנווט בכל מרחב ומרחב כזה. קוד כזה כדאי וצריך שיהיה כתוב, הן כדי לאפשר הפצה שלו, הן כדי לאפשר תגובות, ביקורת והתפתחות, והן משום שבאין כתיבה ברורה, שיחה והבהרה – אנו מותירים את המרחב פרוץ לחלוטין.

אך מובן שאין די באות הכתובה, של החוק או של המוסר, כדי להטמיע שינוי תרבותי וקהילתי. לעיתים המילים הכתובות אפילו עלולות חלילה לשמש כסות עיניים, כלפי פנים וכלפי חוץ, כביכול עוסקים בנושא ומטפלים בו אך למעשה האות הכתובה היא אות מתה, הנקראת ואינה מיושמת.

כדי להפוך באופן רוחבי את הקהילות הדתיות והרוחניות למקומות בטוחים יותר, עלינו לפתח סביבה מודעת ואחראית. הסוף של האגדתא אינו משקף, לצערנו הרב, את פני הדברים בכל קהילה וקהילה. לכן, אל לנו להטיל את כל כובד האחריות על כתפי המנהיג או המנהיגה לבדם: כדי שבעלות ובעלי סמכות יהיו מסוגלים להתבוננות הביקורתית כלפי עצמם, וידעו למי לפנות כשהם נזקקים לעזרה, עלינו להתוות דרך מעשית להתמודדות המאתגרת הזו. ך נוכל לקוות לסביבה בטוחה ומודעת, שתוכל לצמצם פגיעות ולתפקד כסיוע בעת התמודדות מעשית.

עלינו להפעיל את כלל המפתחות יחד כדי ליצור אות ברית, ברית של יצירת מודעות עצמית לפוטנציאל לניצול הסמכות לרעה גם של בעלי הסמכות עצמם, ברית שמעניקה כלים למי שמזהים בעצמם את הפוטנציאל לפגוע, ברית של אמון כלפי נפגעות ונפגעים, ברית חברתית של מודעות לסכנת הפגיעה ולהכרח התמידי לבחינה ולהתבוננות עצמית: האם הערכים והעקרונות שלנו אינם נשארים תלויים באוויר, אלא מיושמים הלכה למעשה? האם אנו מודעים לסכנות המתעוררות בסיטואציות רגישות המערבות דמויות סמכות? האם הסביבה שלנו היא מרחב בטוח לכלל הנמצאים בה, והאם היא מספקת למנהיגים שלנו כתובות אליהן יוכלו לפנות בשעת קריאה לעזרה? האם מובילי הציבור מוכשרים מספיק ומיומנים בזיהוי ובהתמודדות עם מצבים מורכבים? והאם יש בקהילה שלנו מנגנונים שיוכלו לסייע לנפגעות ולנפגעים, ולטפל בפוגעים במקרה הצורך?

המשימה הזו אינה קלה, ולצערנו, איננו יודעות מתי נוכל לראות ולהרגיש שאנו נושאות פירות אמיתיים בעמלינו. אך החובה המוסרית לדאוג ליצירת סביבה וקהילה בטוחה, שבה ילדים וילדות, נערות ונערים, גברים, נשים, זקנים וטף יהיו מוגנים, מונחת על כתפינו, ועל כתפי כל אחד ואחד ששייך לקהילה ולחברה. המודעות העולה לסכנות שבחיי הקהילה ולפונטציאל הפגיעה המתלווה לכל דמות סמכות באשר היא, אינה צריכה להרתיע אותנו, לבודד אותנו, ולגרום לחשש ולניכור תמידי; להיפך – רק התמודדות ומודעות משותפת, של כלל החברות והחברים בקהילה, תוכל ליצור שינוי אמיתי במרחבי החיים שלנו.

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• בלבול השפות בין הפוגע לקורבנו: שפת הדת ושפת הפגיעה – ד"ר יהונתן פיאמנטה
• אתיקה של סמכות רבנית בגלוי ובמחשכים – הרבנית שרה סגל-כץ
• האם ניתן להלבין חטאים אפורים ושחורים? – הרבנית שרה סגל-כץ
• אל תשלח ידך אל הנער: התמודדות הקהילה הדתית עם עבריינות מין בקטינים – יונתן האורד
• רב מעללים: ניצול מיני בחסות עיוות תורת הקבלה – ד״ר רות קרא-איוונוב קניאל
• איזהו גיבור? הפוגש את יצרו – אורי שרמן
• להיות גבר: על אלימות גברית כתופעה תוך מגדרית – חננאל רוס
• יומן נעורים: על אלימות ופגיעה בקרב נערים ועל אחריות חברתית – ד"ר ירון שוורץ
• שתלטנות קיצונית בזוגיות: "את הצלקות שלי אי אפשר להסתיר עם מייק אפ" – ד"ר אילנה קוורטין
• נפגעות תקיפה מינית ועומק בדיקות בנידה – אלומה פלורסהיים דור
• המפגש של נשים נפגעות מינית עם הטבילה במקווה – רחל שי
• חומרת עבירת אונס והטרדה מינית ביהדות – הרבנית רחל קרן
• הגנה עצמית מעצימה – אמונה לפיד
• "יום אחד זה יקרה" – המסע אחר השקט – עדיאל בר שאול