מאז שמיני עצרת החג הזה | Depuis le huitième jour de cette fête-là

Personne n’imagine
À quel point je m’enivre chaque nuit
Nuit et jour
Jusqu’à l’extinction
Jusqu’à ce que la tête s’incline
Vers le sol de la table
Face à ces signes et ces lettres et ces cantillations
Les verres remplis
De ce huitième jour de fête,
De ce sept séquestré
Je répète sans cesse le premier livre, le deuxième, troisième, quatrième, cinquième livre,
Recouverte de sommeil
Jusqu’à
L’ouverture de la tente.

אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ
עַד כַּמָּה אֲנִי מִשְׁתַּכֶּרֶת כָּל לַיְלָה
לַיְלָה וָיוֹם
עַד כִּבּוּי
עַד שֶׁהָרֹאשׁ מִתְכּוֹפֵף
אֶל רִצְפַּת הַשֻּׁלְחָן
מוּל תְּוֵיהֶם וְאוֹתִיּוֹתֵיהֶם וְטַעֲמֵיהֶם
כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת
מֵהַשְּׁמִינִי הַחַג הַזֶּה,
מֵהַשְּׁבִיעִי הַשָּׁבוּי
מְשַׁנֶּנֶת סְבִיב סֵפֶר רִאשׁוֹן שֵׁנִי שְׁלִישִׁי רְבִיעִי חֲמִישִׁי,
מְכֻסַּת שֵׁנָה
עַד
פֶּתַח הָאֹהֶל.