תהילה אזולאי שאול

לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ לִחְיוֹת בְּלִי אֱמוּנָה / בְּלִי הַנֵּר הַזֶּה שֶׁאֲנִי מַדְלִיקָה בִּפְנִים / בְּלִי הַתְּחוּשָׁה שֶׁאַתָּה מַחֲזִיק אִתִּי אֶת הַלֵּב הַמְּפַרְפֵּר

יְלָדִים לֹא שֶׁלִּי גּוֹרְמִים / לִדְפָנוֹת הַלֵּב לְהִתְגָּרֵד מִבִּפְנִים / נָעֳבִּיבָּשַּׂק, אֲנִי אֶקַּח מִמֵּךְ אֶת הָרַע

נִהְיָה אֲנַחְנוּ הַצִּנּוֹר / נִהְיָה הָעוֹרֵק / שֶׁמַּזְרִים חַמְצָן

כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹלְחִים אֶת הַיְּלָדִים שֶׁלָּנוּ לְיָדַיִם אֲחֵרוֹת, / כְּשֶׁאָנוּ מְשִׁיטִים אוֹתָם מֵהַחֵיק שֶׁלָּנוּ לַחוֹף לֹא יָדוּעַ / אָנָּא עָשָׂה שֶׁיִּהְיוּ יָדַיִם מְחַבְּקוֹת וּמְלַטְּפוֹת וַעֲדִינוֹת

תֵּן לִי אֶת הָאַהֲבָה הַדְּרוּשָׁה לְהַעֲנִיק אֶת הַיֶּלֶד הַמֻּפְלָא שֶׁצָּמַח בְּקִרְבִּי לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ

תֵּן לְחֵיקֵנוּ הַחַם, שֶׁיִּלֵּד וְהֵכִיל, הֶאֱכִיל וְנָשָׂא - לִהְיוֹת הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יוֹצְאִים וְאֵלָיו שָׁבִים בִּכְדֵי / לְסַפֵּר, לִצְחֹק, לִבְכּוֹת, לְהִתְיַעֵץ, לְהִתְנַחֵם.

תֵּן בִּי כּוֹחַ לְהִתְחַבֵּר לִתְבוּנַת הַנָּשִׁים הַיּוֹדְעוֹת / לְחָכְמַת הָאִמָּהוֹת, לִתְחוּשַׁת הַבֶּטֶן ,לִידִיעַת כּוֹחוֹתַי וִיכוֹלוֹתַי וּרְאִיַּת הַיֵּשׁ וְהַחֶסֶד וְהַשֶּׁפַע בְּחַיַּי. / תֵּן בִּי כּוֹחַ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת / וּלְקַבֵּל בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם אֶת מֶה שֶׁהֵן יָבִיאוּ אֵיתָן

וְחָפַפְתִּי וְסָרַקְתִּי וְסִבַּנְתִּי וְהִתְפַּשַּׁטְתִּי / וְהוֹרַדְתִּי וְיָרַדְתִּי וְטָבַלְתִּי וּבִרְכָתִי וְעָלִיתִי / וְחִיַּכְתִּי וְהוֹדֵיתִי וְהִתְלַבַּשְׁתִּי וְשִׁלַּמְתִּי וְנָסַעְתִּי.

כְּבָר יָמִים שֶׁלִּבִּי פּוֹעֵם מְצִיפִּיָה דְרוּכַה לַנְּשָׁמָה שֶׁבְּתֹּכִי, לִפְרִי בֶּטֶן שֶׁלִּי.

נְשַׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי וְהָיְתָה בְּתֹכִי, וְגָדְלָה וְנָתַתִּי לָהּ מֶרְחָב בְּתֹּכִי וְעָשִׂיתִי לָהּ מָקוֹם בַּנֶּפֶשׁ וּבַבַּיִת וְעַתָּה אֵינֶנָּהּ עוֹד.