לדבר גלויות על ספרות ורוח

מֵהַפַּחַד אֲנִי טוֹוָה לְךָ / חֶבְלֵי מָשִׁיחַ / בַּהַפְסָקָה אֲלַמֵּד אוֹתְךָ לִקְפֹּץ

אֲנִי כְּבָר מַתְחִילָה לָרוּץ אֶל חֵיקְךָ, / אַךְ מִשְׁתַּהָה, / הֻזְהַרְתִּי לְחַבֵּק בְּרֹךְ. / אַתָּה פּוֹסֵעַ לְעֶבְרִי בְּקשִׁי

לְבַשׁ כֻּתֹּנֶת לְבָנָה / וְשַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ / בּוֹא טָהוֹר, בְּלֵב פָּתוּחַ

אוּלַי שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל חַיִּים שְׁלֵמִים / בָּהֶם / הַחְזָקַת בְּתוֹכְךָ / סוֹדוֹת שֶׁלָּחַשְׁתָּ רַק לִי

אֵירוֹפָּה לְאוֹר פָּנָסֵי רְחוֹב / אֵירוֹפָּה לְאוֹר נֵרוֹת

יָדַעְתִּי קוֹרֵן הַיּוֹם בְּמַעֲלֵה הָאוֹר שְׁעַת וִדּוּי. / רָאִיתִי אֶת הַחשֶׁךְ מְרַמֶּה; / נוּרוֹת הָאוֹר בָּעֵשֶׂב הַמִּזְדַּמֵּר, / רִקְמוֹת עֲדִינוֹת הַסְּתָו.

עָלִים נוֹשְׁרִים עַל אֲדָמָה, / וְליבי בְּשַׁלֶּכֶת לֹא מוֹצֵאת נֶחָמָה, / עֵת בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה, / נִשֵּׂאת לְלֵאָה בְּרֶדֶת הַחֲשֵׁכָה

וְהַדֶּרֶךְ כְּמוֹ דֶּרֶךְ / אֶת פְּסִיעוֹתַי מָחֲקָה / וְהַדֶּרֶךְ לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת, / עֵת סִיְּמָה אֶת מַסְלוּלָהּ

אֲנִי אֲבִישַׁג, / רָצִיתִי לֹא רָצִיתִי / נִזְכַּרְתִּי וְשָׁכַחְתִּי / וְהָיִיתִי כִּמְעַט

וַאֲנִי וְאַתָּה הָיִינוּ בְּתוֹךְ הַבְּדִידוּת / הָאֶקְסְקְלוּסִיבִית שֶׁלָּנוּ / הַשּׁוֹפֶטֶת שִׂמְחָה וְאֻמְלָלוּת שֶׁל אֲנָשִׁים

אֲנִי בְּדָיָה סַסְגּוֹנִית / בְּמוֹחוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ

וַאֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ נִגְאַלְתִּי / וַאֲנִי וְלֹא שָׂרָף נִשְׁמַרְתִּי / וַאֲנִי וְלֹא שָׁלִיחַ יָצָאתִי / בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה

שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת / טוֹוָה בְּרִקְמָה עֲדִינָה אֶת חוּטֵי הַחַיִּים / מְקָרֶבֶת יַבָּשׁוֹת

חַיָּה פִּרְאִית בּוֹקַעַת מִגְּרוֹנִי – / אַתְּ מִתְכַּוֶּצֶת, נְבוֹכָה: / "רַק חִבּוּק לִפְנֵי הַשֵּׁנָה". / אֶת זֶה אֲנִי עוֹד יְכוֹלָה.

רחל רז בשיחה אישית מאוד עם מוריה אשכנזי - אמנית רב תחומית זמרת, פסלת וציירת המציגה בתערוכות ברחבי הארץ.  בימים אלה יצא לאור ספר שירים שכתבה "קומי", הספר מביא שירים וקטעי זיכרון מתוך הפגיעה שחוותה. זהו ראיון נוסף כחלק מסדרת הראיונות לכבוד מיזם "ברית אמונים".

שיחה גלוית עיניים על פגיעות, כוחה של קהילה ותפקידה בתהליך הריפוי וכינון מרחב מוגן ועל הבעירה הפנימית להפוך אותנו לטובים יותר. ראיון נוסף, כחלק מסדרת הראיונות במסגרת מיזם "ברית אמונים".

״את הבור שבחזהּ קשה יותר לראות. יש חולצה בדרך, סוודר, לעיתים גם ג'קט. אבל הוא שם.״ - סיפור קצר מאת רחלי ווקס על ״כיצד לא ליפול פנימה״.

לֵידָתוֹ / מַחֲשַׁבְתּוֹ / אַהֲבָתוֹ

כְּמוֹ אֵשׁ עַל הַשָּׂפָה, / כְּמוֹ גַּרְגְּרִים רַכִּים / בִּשְׁעוֹן חוֹל

לֹא נָעוּץ עֵצָה / נַקְשִׁיב לָרוּחַ / וּלְהֶמְיַיתָּה

רַק הַזְּרִימָה הָעֲדִינָה שֶׁל יְרֹק / הָעֵצִים, גָּבוֹהַּ מֵעַל, / מְשַׁכֶּכֶת. בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת.

אֵיךְ אֶפָּרֵד / מִיוֹפְיָים שֶׁל הָעֵצִים / וְהֶהָרִים

בְּאוֹתָן זְרוֹעוֹת שֶׁגּוּפוֹ / עוֹד נוֹצֵר אֶת חִבּוּקָן, / נִשָּׂא הוּא בְּבִטְחָה

כְּעֻבָּר מִתְגַּלְגֶּלֶת בַּמַּיִם / בְּלֹא שַׂק, בְּלֹא חֶבֶל