וְהָיִינוּ טוֹבוֹת עַצְמִי וַאֲנִי, / מֻכָּרוֹת לְהַפְלִיא

ראוי שנשאל על מחיר ההשתקה, ומחיר הזהירות. יורם גלילי משתף כי לדעתו פרשת "וישלח״, ובתוכה מעשה אונס דינה, אינה מתירה לנו שלא שלא להתייחס לשאלות ולמחירים שטמונים בשתיקה בקהילותינו.

אֵיךְ סְבִיבִי הַכֹּל הוֹלֵךְ וְכָלֶה / וְלֹא נִשְׁאַר מִי שֶׁיַּבְחִין בַּהֶבְדֵּל

קריאה מחודשת בסיפורי דינה, דרך פרשנויות חדשות המבקשים להנכיח את קולה הנעלם של דינה.

המילה 'אחותנו' מבטאת את התביעה שהיא אחת מאיתנו, ואיננה הפקר. היא מסייעת לתבוע חזרה גם את ערכה, הצהרה לעולם שהיא איננה חסרת ערך. שהיא חייבת להפוך לאחריותנו.

נוֹגְעִים וְנִזְהָרִים וְנוֹגְעִים

הַלֵּב הָאֱנוֹשִׁי, כְּדֵי לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ כַּיָּדוּעַ, / נֶחֱסָם.

וְאָז שׁוֹאֶלֶת: "תַּגִּידִי, אֲנִי חַיָּה? / וְאֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי מֵתָה?" / מָה הֲיִיתֶם עוֹנִים / לַיַּלְדָּה בַּת אַרְבַּע?

לִפְתֹּחַ אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם אֵיזֶה קֵפֶל / שֶׁנֶּחְבָּא אֶל הַבַּדִּים.

״יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ (וְאִמּוֹתֵינוּ) שֶׁתְּנַחֵם וּתְרַפֵּא אֶת לִבֵּנוּ הַשָּׁבוּר...״ - תפילה בעברית ובאנגלית שחיברו שלוש רבות מרכזיות בעולם היהודי בישראל ובארה״ב עם בוא השבר של מתקפת ה-7 באוקטובר

לֶאֱסֹף בֻּבּוֹת, / לְהִתְנַדֵּב, לְפַרְסֵם בָּרְשָׁתוֹת, / לִשׂמֹח בִּקְצִיצוֹת וְחִיבּוּקִים. / לִקְטֹף, לָלוּשׁ וְלֶאֱפוֹת, / לְהַרְבּוֹת לְמַחְזֵר, לְקַוּוֹת שֶׁעוֹזֵר.

קוֹרֵאת לוֹ "אוֹקְטוֹבֶּר" / מְשַׁנָּה לְ"שִׁבְעָה" / מַחֲלִיפָה לְ"תְּהוֹם" / מְשַׁנָּה: "תְּהוֹמוֹת"

מֵהַבָּתִּים – בְּבֵית הִלֵּל / מִכָּל עֲלֵי כּוֹתֶרֶת – כֵּן / אוֹהֶבֶת, לֹא אוֹהֶבֶת, כֵּן

שׁוֹב נָשִׁיב אוֹתָךְ / אָחוֹת קְטַנָּה, אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ מֵאֲפֵלוֹת עֵינַיִךְ / זְהוֹרִית חָתְכָה נַפְשִׁי כְּתַעַר

לְהִתְפַּלֵּל / שֶׁהָרוֹעֵשׁ הַמַּחֲרִיד יִדֹּם / הָאַכְזָר יַחֲמֹל

אֶצְבְּעוֹתַי מְשַׂרְטְטוֹת אִי בָּטוּחַ וּשְׁמוֹ "מָחָר".

עַכְשָׁו אֲדָמָה רוֹעֶדֶת הִיא שֶׁטַח שֶׁאֲנִי מְהַלֶּכֶת בּוֹ בְּנִנּוֹחוּת.

בְּחֶדֶר מָלֵא בַּאֲנָשִׁים רָעִים / הִשְׁתַדְלִי לִהְיוֹת טוֹבָה

כַּפּוֹת יָדַי / עֲל כַּפּוֹת הָמַּנְעוּל

אָלִיט בְּדַם לִבִּי, / אֲחַיֶּה בְּחֹם בְּשָׂרִי / אֶת הַבַּת הַטְּהוֹרָה

בָּרְכֵן בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְשָׁמְרֵן כְּאִישׁוֹן בַּת עַיִן, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵן.

אֲבָל אִם תִשְּׁאֲלוּ אוֹתִי, / מָה אַת צְרִיכָה? / אֵדַע לוֹמַר

לִמְרֹחַ בְּיָד מְיֻמֶּנֶת / אֶת שִׁכְבַת הַזֶּפֶת הַחַמָּה, / לְהֵאָטֵם, לָצוּף, / לֹא לְהֵעָתֵר לַמְּצוּלָה.

לא זו בלבד שלא העניקו לדינה את האפשרות ללמוד תורה, צעירה ככל שתהיה גם לא היו באמתחתה הכלים הנאותים שיכשירוה להתמודד עם מצבי חיים משתנים ומתחלפים. אפילו דרך ארץ הקודמת לתורה, לא היה בידה; היא לא ידעה לחוש חשדנות כלפי זרים, ולא חינכוה לגלות במידת הצורך התנגדות.