לדבר גלויות על ספרות ורוח

אוּלַי אֵין מֻשְׁלָם מִן הָרֶגַע הַזֶּה / בּוֹ שְׁנֵינוּ רְחוֹקִים כִּשְׁאַר בְּנֵי הָאָדָם.

רָאִינוּ נְמָלִים קְטַנּוֹת אוֹגְרוֹת אֶת לַחְמָן אֶל תּוֹךְ מְחִילָה בָּאֲדָמָה / כְּמוֹ מְסַמְּנוֹת לִשְׁנֵינוּ שֶׁגַּם אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים רְאוּיִים לִסְלִיחָה.

וַאֲנִי שׁוֹאֶבֶת אֶל תּוֹכִי / מֵהַמַּרְפֵּק / אוֹתוֹ חֵלֶק בְּאִמִּי

בָּטַחְתִּי בָּעֲרָפֶל. / הִרְגַּשְׁתִּי כְּמַשְׁפֵּךְ שֶׁאֵין / שׁוּם פֶּרַח שֶׁרוֹצֶה בּוֹ.

בַּבֹּקֶר הֵקַצְתִּי מִשְּׁנָתִי / ולֹא יָדַעְתִּי אִם פַּעַם אוֹ עַכְשָׁו / אוֹ לְאָן הִגִּיעָה הַמַּשָּׂאִית שֶׁלִּי.

הִיא רוֹקֶדֶת / בַּכּוֹחוֹת שֶׁאוֹזְלִים / סָבִיב סָבִיב

הַיּוֹם הַסִּיד הַלָּבָן מוֹתִיר טַעַם לְוַאי / שֶׁל בְּגִידָה / וְהַיָּם הַנִּפְתָּח בִּכְחוֹל הַפְּלָדָה / מְקוֹמֵם בִּשְׁתִיקָתוֹ

כמה שהיא מנסה - היא לא מצליחה לדמיין את רגע הלידה המתקרב. דוחה שוב ושוב את רכישת חבילת הלידה, נרשמת ומבטלת את קורס ההכנה ללידה. חוששת שכמו אימא שלה, גם היא לא תעפיל לשלב הגמר - בו תאחז באצבעותיו הגפרוריות של העובר הגדל ברחמה.

הַשָּׁעָה הָיְתָה וְתִשָּׁאֵר לְעוֹלָמִים שִׁשָּׁה בְּאוֹקְטוֹבֶּר / אַרְבַּע וְעֶשֶׂר דַּקּוֹת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם. מֵאָז גַּם בִּשְׁעוֹן / הַמַּתֶּכֶת שֶׁלִּי קָפָא הַזְּמָן.

כּוֹכָבִים שְׁבוּרִים עָפוּ בְּעוֹד דּוֹפֵק עוֹלָם פַּעַם / בְּאִלְּמוּת עַל הַגַּג. לְעֵינַי מַמָּשׁ. / שְׂפָתַי נָעוּ רֵיקוֹת. רֵיקוֹת.

שֶׁהַשֵּׁמוֹת הָרְשׁוּמִים יִהְיוּ לִי זָרִים / שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אַף חָבֵר שֶׁיָּשַׁב אִתִּי פַּעַם בִּמְדוּרָה,

"מה שאני הכי רוצה לעשות זה להעז להגיד דברים שאני רואה בלי פחד" - ראיון עם המשוררת רוני אלדד גם על מקומה של השירה אצלה לאחר השבעה באוקטובר: ״העורק של השירה היה דווקא מאד דחוס ומלא תנועה״.

מִי אַחְרָאִי עַל הַנִּסִּים / וְעַל הַנִּפְלָאוֹת?

בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט בְּעוֹלָמְךָ, תֵּן לָנוּ כֹּחַ לְהוֹסִיף וּלְהָאִיר לְבַל יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִהְיוֹת חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.

קָשֶׁה לְהַאֲמִין

אֲנִי לֹא רוֹאָה, אֲנִי שׁוֹמַעַת אֱלֹהִים בּוֹֹֹכִים / מֵאֲחוֹרֵי אִילָן גָּבֹהַּ אוֹ בְּתוֹךְ שִׂיחִים

פֶּה נִטְמְנָה אִשָּׁהּ צְעִירָה / שֶׁנִּלּוֹשָׁה בִּתְבוּנָתָהּ שֶׁל אִמָּא אֲדָמָה / אִישָׁהּ שֶׁיָּדְעָה לְהָבִיא חַיִּים לְעוֹלָם / שֶׁלֹּא הִקְשִׁיב לָהּ.

וְעַכְשָׁו זְמַן שָׁבוּר / וּבָרוּר שֶׁמִּכָּאן חַיָּבִים / לְחַשֵּׁב נְשִׁימוֹת.

הִצְמַחְנוּ קְרוּם עַל הַשְּׂפָתַיִם / כְּדֵי שֶׁלֹּא נִכְאַב מִדַּי, / כְּדֵי שֶׁנַּרְגִּישׁ / פָּחוֹת.

עַכְשָׁו, בַּיָּמִים, / אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עֲלֵיהֶם אֲרֻכּוֹת, / מַרְאָה לָהֶם אֶת עֵינַי הַדְּלוּקוֹת

שֶׁיָּבוֹא, שֶׁיָּבוֹא הָאוֹר הַזֶּה, / כָּכָה פִּתְאוֹם, יִתְפֹּס אוֹתָנוּ לֹא מוּכָנִים

חִלְמִי חֲלוֹמוֹת טוֹבִים / דַּמְיְנִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ הוֹרִים אֲבִיגַיִל / כֶּתֶר עַל רֹאשֵׁךְ

שׁוֹכְנֵי מְצוּלוֹת / עוֹלִים וְצָפִים / עוֹלִים וּמִתְגַּלִּים

כָּזֶה שֶׁעוֹטֵף / שֶׁמְּנַחֵם / שֶׁמִּשְׁתַּהֶה