לדבר גלויות על ספרות ורוח

אסופה שניה, לציון יום הזכרון למתקפת השבעה באוקטובר. אסופה זו היא חלק מסדרת אסופות שיצרנו ב״מגזין גלויה״ יחד עם "רשות הרבים". האסופות משקפות את ההתמודדות בשנה החולפת בכאב ובצער, מהשבעה באוקטובר 2023 ועד אוקטובר 2024.

עבור השבועות הקרובים, בהם נתמודד עם ‘עונת החגים’ לצד כל מה שצברנו בשנה הזו, ומה שמצטרף עכשיו - בחרנו ליצור, ביחד עם “רשות הרבים” סדרת אסופות לחגים ולמועדים הקרבים בראי השבעה באוקטובר וההתמודדות שמלווה את כולנו בכל רגע בשנה האחרונה ועם כניסת השנה החדשה.

מִשְׁעֶנֶת שֶׁל אוֹר / לְמִי שֶׁנָּפַל עָלָיו / הַחֹשֶׁךְ

וּבְקָרוֹב יָחֵל גִּלְגּוּלוֹ מֵחָדָשׁ / וְגַם אֲנַחְנוּ נוּכַל לִשְׂמֹחַ בָּיוֹם שֶׁבּוֹ יִתְגַּלֶּה לְעֵינֵנוּ שׁוּב

אִם כָּל הַטֶּבַע עֲדַיִן מַאֲמִין, / אָז גַּם אֲנִי.

מִתְחִי אֶת הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלָּךְ, / הָרַגְלַיִם יֵדְעוּ לַעֲמֹד זָקוּף.

כָּל גִּיד וְנִים בַּגּוּף / קוֹרְאִים / לְהִתְנַגֵּד לְחֹסֶר הָאוֹנִים

בְּאֵין לָנוּ תֵּבָה / נִהְיֶה אָנוּ הַתֵּבָה \ Since there is no ark We will be the ark

לֹא נְעַרְעֵר אֶת יְסוֹדוֹת הַבַּיִת / לֹא נְהַרְהֵר בְּסוֹדוֹת הַבַּיִת

חִכִּיתִי שֶׁזֶּה יַפְסִיק. אֲנִי עֲדַיִן מְחַכָּה / קִוִּיתִי שֶׁאַתְּ בְּסֵדֶר, אֲנִי עֲדַיִן מְקַוָּה

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה פַּעֲמַיִם / עוֹשָׂה פַּעֲמַיִם

לִבְנוֹת בַּיִת זֶה קַל (יַחֲסִית) / אֲבָל אֵיךְ נוֹטְעִים בּוֹ נְשָׁמָה?

מָה שְׁלוֹמֵךְ? שׁוֹאֲלִים אוֹתִי / בְּסֵדֶר. אֲנִי עוֹנָה וְלֹא מוֹסִיפָה / זֶה הַבְּסֵדֶר החָדָשׁ.

מִשֶּׁהוּ צָרִיךְ לְנַקוֹת, אֲבָל מֵאֵיפֹה לְהַתְחִיל? / מֵהַפִּיחַ שֶׁנֶאֱסַף עַל הַקִּירוֹת?

וְהָיָה בַּיִת / וּתְרִיסָיו מֻפְשָׁלִים / וְגַם בְּרוֹש בְּצִדּוֹ / (אוּלַי לֹא רָצִיתִי לִזְכֹּר שֶׁהוּא עֵץ בָּתֵּי עַלְמִין)

אֵיךְ בָּרַחְתְּ / וְנִצַּלְתֶּם / וְיָרוּ עֲלֵיכֶם / אֵיךְ שָׂרַדְתְּ

מָה שֶׁאֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לוֹמַר / בַּסּוֹף יַשְׁכִּים לְהָרְגֵנִי

אַשְׁרֵי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלֶיהָ מִשְׁבָּרִים וְגַלִּים וְיָכְלָה לָהֶם: וְכָל תְּפִלּוֹתֶיהָ וּמִלּוֹתֶיהָ יָמִים רַבִּים

כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֹמֶק / מְאַיֵּם עָלֵינוּ / בִּטְבִיעָה

קוּם! כִּי עָלְתָה רָעָתְךָ לְפָנַי / עֲשֵׂה פֶלֶא. עֲשֵׂה מַשֶּׁהוּ

הִנְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים בְּכָל לְבָבֵנוּ לִשְׁמֹעַ עֵדוּת נֶאֱמָנָה וּלְהַנִּיחָהּ לְפָנֵינוּ לְמִשְׁמֶרֶת.

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַתִּיר אֶת הַכְּאֵב הָאָרֹךְ, הַנִּמְתָּח עַד קְצֵה גְּבוּל הָאָרֶץ הָעֲזוּבָה / אֶת לְפִיתַת הַזְּמַן הַדּוֹחֶקֶת בָּנוּ לִנְדֹּד בֵּין בָּתִּים שֶׁל אֲחֵרִים

אֲנִי מְצַמְצֶמֶת אֶת שְׂדֵה הָרְאִיָּה / שֶׁלֹּא אֶפֹּל אֶל בּוֹר הַפְּלִיטוּת / שֶׁלֹּא אֲרַחֵף בַּחֲלַל הַזְּמַן הַנִּמְתָּח בַּאֲדִישׁוּת אֶל הָאֵין

כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן מָסְרוּ לָאָב / אֶת מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְסֹר לָאִישׁ הַחַי, / לֹא בְּעַל פֶּה וְלֹא בִּכְתָב.