אֵינִי כִּשְׁאַר הַבְּרִיּוֹת הַפּוֹחֲדוֹת מִן הַחֹשֶׁךְ. / אוֹתִי הָאֲפֵלָה מְיַלֶּדֶת מֵחָדָשׁ.

נעמה פלסר מספרת על 'מעגל העדות' המתרחש בבית דינה, המבקש להתמקד בחוויה הסובייקטיבית של המתמודדים עם פגיעה מינית, ולשנות את ההתמודדות הקהילתית ביחס לפגיעה.

כאשר קהילה מבקשת להיענות לאתגר בהגיע תור פרשת וישלח בסדר קריאות התורה, וברור לחברות ולחברי הקהילה כי אי אפשר שלא להתייחס למעשה אונס דינה - אפשר לקיים טקס כדי להביע את הסולידריות עם דינה המקראית ויחד עם זאת לתמוך כך בנפגעות ובנפגעים בזמן הזה. כאן, אנו פרושה הצעה לכינון טקס קהילתי שמבקש להרחיב את המודעות לקיומן של פגיעות מיניות ובתוך כך מבקש לכונן מרחב של מוגנות.

סיפורה של דינה מסופר בכנות מכאיבה בתוך רצף סיפורי בראשית, אך זעקתה בו דוממת. דורות רבים קראו בסיפור, אך כאב הפגיעה נדמה לעיתים כעץ שנופל ביער וקולו אינו נשמע. אנו מבקשות ומבקשים לתת מקום למודעות, לרגישות ולמוגנות דרך טקסים שינכיחו את סיפורה של דינה ודינות נוספות. מאמר זה מבקש להציע מחשבות ולבטים סביב בניית טקס שיתופי, המוקדש לסוגיית המוגנות המינית. טקסים כאלה מבקשים להפנות מבט רגיש ומודע אל כאבי עבר שהושתקו ולאפשר שיח פתוח שיגביר זהירות ויאפשר מרחב מוגן יותר, בהווה ובעתיד.

הַשָּׁנָה נַעֲמֹד בְּמֶרְכַּז הַמַּעְגָּל, וּכְמוֹ חוֹנִי / לֹא נָזוּז / עַד שֶׁתַּקִּיף אַתָּה אוֹתָנוּ / בְּשֶׁבַע הַקָּפוֹת לְפָחוֹת

בקשה על הגשם ועל מים-חיים ועל התקומה ועל השיבה של החטופים והחטופות, הלוחמים והלוחמות, המפונים והמפונות לבתיהם לשלום. מבוסס על הנוסח הספרדי המקובל ונערך לשמיני עצרת שנת ה'תשפ"ה על ידי רבי נריה רפאל כנפו וצוות התפילה בקהילת ציון.

כיצד נציין מעתה את שמחת תורה? איך ניתן לעצב ולקושי מקום, ומה המינון הנכון של השמחה שנוכל לשלב על סיום קריאת התורה? אילנה עב״ו גולן מציעה מנהג חדש-ישן ליום המורכב, המתבסס על ההפטרה שקוראים בחג שמיני עצרת

אוּלַי בַּשָּׁנָה הַבָּאָה / תִּהְיֶה לָנוּ פִּרְצָה לְהַכְנִיסֵךְ

בְּלֵב מָלֵא הוֹדָיָה עַל הַזְּכוּת לְגַדְּלָהּ, וְעַל הַשֶּׁפַע הָרַב שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ, אָנָּא זַכֵּנִי לְלַוּוֹתָהּ בִּבְרִיאוּת וּבְיִשּׁוּב הַדַּעַת גַּם בַּתַּחֲנוֹת הַבָּאוֹת בְּחַיֶּיהָ הַבּוֹגְרִים.

בַּיּוֹם בּוֹ אֲחֵרִים בִּקְּשׁוּ אֶת הַשָּׁמַיִם / אַתְּ פָּנִית לַאֲדָמָה

Therefore, Compassionate One Reveal our torment to the world and for all time And from one end of the earth to the other May the silenced voices utter:

זֶרַע בָּטַח בְּלִבָּתוֹ, / הֶאֱזִין וְשָׁמַע תִּקְוַת עֵץ נָדִיב.

בְּכָל יוֹם / אֲנִי בּוֹכָה קְצָת / וְכָל הָעוֹלָמוֹת שֶׁלְּיָדִי מוּצָפִים

בְחַסְדְּךָ עָלֵינוּ אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת כְּנִיסָתוֹ שֶׁל הַוָּלָד לַבְּרִית בֵּינְךָ וּבֵין עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל.

בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט בְּעוֹלָמְךָ, תֵּן לָנוּ כֹּחַ לְהוֹסִיף וּלְהָאִיר לְבַל יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִהְיוֹת חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.

לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים / יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים / וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ / יִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים

הרבה תמר גור-קראוזה מראיינת את ד"ר מוטי זעירא על הזמר והניגון הישראלי, על תפילה, ועל מיזם "אותיות לנשמה" שלו המשתמש בשורות שירים ישראליים לטקסי אזכרה.

שירה, תפילות, מחשבות וכוונת הלב האגודים בחוברת שליוותה את ההתכנסות שהתרחשה ביום חמישי, י״ז בכסלו ה׳תשפ״ד 30.11.2023 ערב שבת וישלח. בלילה שלמחרת שוחררו החטופות והחטופים הראשונים. ומכוות האש - לא פגה. והלב - עוד לא נרגע. התכנסות זו באה לחזק כל נפגעת ונפגע מתקיפה מינית. בכל זמן. וגם במתקפת השבעה באוקטובר. כך הבענו את דאגתנו, כך שלחנו את תמיכתנו ואהבתנו.

ד”ר מוטי זעירא והרבה שירה לוין בדברי הקדמה לאסופת "אותיות נשמה" מן הזמר העברי שבידה לתת מבע למה שאין לו ביטוי, ונועדה להיות כלי למובילי ולמובילות טקסי אזכרה.

ביכולת של קהילה לרפא את השברים האישיים. מתוך שותפות גורל ולא מתוך רחמים.  ריפוי היא דרך פתלתלה, ארוכה וכואבת, בימים רגישים אלה ניכר שהארץ כולה זקוקה להתמלא במעגלים שכאלה שידליקו לפיד בחשכה ויספרו את סיפור השבר. 

להפגש במבט. להושיט יד. להתעכב מעט. אין מלים, רק נוכחות.

וְגַם הָאִמָּהוֹת חָבְטוּ וְגַם הַיְּלָדִים/ וְלֹא יָדַעְנוּ כִּי מָחָר נִהְיֶה אָנוּ לָעֲרָבוֹת/ וְיַחְבְּטוּ בָּנוּ

כָּל הַנְּסִיעָה לֹא בָּאוּ לָנוּ הַמִּלִּים, / עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁחוֹמָה הֵרִימָה בֵּינֵינוּ רֹאשׁ

בִּפְנֵי הַשָּׁמַיִם הַגְּבוֹהִים וְהַשֶּׁמֶשׁ הַקְּדוּמָה/ חֲפֵצִים לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית