לנחם אבלים.
לחנות את הרכב ליד בית שאיני מכיר
להביט פעם נוספת במודעת האבל שתלויה על דלת הכניסה,
לקחת נשימה עמקה ולהכנס פנימה.
להיתקל בהמולת המנחמים, השולחנות עמוסי הכיבוד ואינספור הכורסאות והכיסאות הפרושים.
לחפש במבטי מקצה הבית את ההורים האבלים שעולמם חרב עליהם, ולראות אתם מוקפים באנשים.
לעתים מבטם כבוי או נודד בחלל ולעתים באמצע שיחה קולחת עם מכרים.
להסיט את המבט ולהבחין בתמונת הצעיר או הצעירה, שישארו כאלה לעולם, ולנסות ללמוד ממבטם בתמונה משהו קטן עליהם או על מה היו רוצים להגיד לנו.
לסרוק את קירות הבית ולדמיין איך נראו בו החיים כתיקונם לפני שהזמן עצר כאן מלכת.
להתקדם אט אט לעבר בני המשפחה, כמי שעומד להישיר מבט אל הפחד הנורא מכל.
להיפגש במבט. להושיט יד. להתעכב מעט. אין מילים, רק נוכחות.
להשיל את הרצון להגיד משהו חכם, טוב, בוגר או נבון ופשוט להיות שם עם אדם אחר.
לקחת לידי אחד מאלבומי התמונות שמונחים שם מטיול משפחתי שערכו לפני מספר שנים.
להבחין בהם שם ברגע קטן בו הם מתבאסים על מי שהתעקש לצלם אותם או עושים פוזות לרקע נוף.
לחשב לרגע על כמה צעירים ויפים היו.
לתפוס לשיחה בן משפחה או חבר טוב ולהקשיב לספורים מרגעים משותפים שלהם יחד.
לבקש ללמוד עליהם עוד קצת ולדמיין איך היינו יכולים להתחבר.
להתעכב בבית יותר ממה שתכננתי עד שכבר אין בררה וצריך לפנות מקום למנחמים נוספים.
להפרד לשלום ולדעת שמשהו מהם ישאר איתי.
