לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים / יְגַלֶּה סִבְלוֹתֵינוּ לְעוֹלָמִים / וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ / יִשְׁמְעוּ הַקּוֹלוֹת הַנֶּאֱלָמִים

הרבה תמר גור-קראוזה מראיינת את ד"ר מוטי זעירא על הזמר והניגון הישראלי, על תפילה, ועל מיזם "אותיות לנשמה" שלו המשתמש בשורות שירים ישראליים לטקסי אזכרה.

בעצה אחת שמעון ולוי החליטו לקחת את הפגיעה של אחותם ולעשות בה כטוב בעיניהם. מהטקסט ניתן ללמוד כי הם התעלמו לחלוטים מדינה ומהשבר שלה והתרכזו בכאב הפרטי שלהם. הם לא חשבו אף לרגע אחד, להיכנס אל דינה בדחילו ורחימו, לשבת מולה להישיר אליה מבט ולהיות איתה שם בכאבה.

הדור שלנו אינו הדור הראשון של יהודים שחוו זוועות כאלה, אבל הוא הדור הראשון שחווה זוועות כאלה כאשר הוא מצויד בידע ובהבנה של ההשפעה העצומה של הטראומה.

אֶת כָּל עַל פֶּה וּמָה שֶׁכְּבָר נִכְתַּב / וְגַם נִקְרָא וְגַם הֻבְטַח

אֲבָל הַמָּקוֹם צַר עָלַי. / הוֹלֵךְ וּמִצְטַמְצֵם.

הָאָדֹם הַיּוֹם אָדֹם מְאוֹד / הַצָּהֹב מִתְהַדֵּק עַל הַצַּוָּאר

וְרָאוּ אוֹתָן / וַיִּקְחוּ אוֹתָן / וַיַּעֲנוּהֶן

וְאַתְּ נוֹתַרְתְּ שְׁתוּקָה / וּמְחֻלֶּלֶת / שְׂפָתַיִךְ עֲרֵלוֹת, אִשָּׁה אָבְדָה הַהִזְדַּמְּנוּת לְהִוָּשַׁע

האחריות הקהילתית והלאומית שלנו היא לתמוך בשורדות ושורדי התקפת הטרור המיני של חמאס, ומוטלת עלינו החובה לפעול במגוון מישורים לקדם את ההחלמה והריפוי שלהם

כַּמָּה גָּלוּת / כַּמָּה גֵּרוּשׁ / כַּמָּה גְּזֵילָה

פסית שיח משתפת במחשבותיה על דינה בזמן הזה: ״התחלת הריפוי היא כאשר מאפשרים לנפגע להחזיר את השליטה לידיו. לדינה זה לא התאפשר. לא שכם ולא אחיה אפשרו לה להחזיר את השליטה על חייה ולהשמיע את קולה״.

מקומה של דינה נפקד בפרשת וישלח, אך על ידי קריאה מחודשת בפרשה, אפשר להנכיח אותו מחדש. הנה כמה מהדברים שהיינו רוצים להגיד לה

אֶת מָה שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִכְתֹּב / שָׂרַפְתִּי

בקשה להציע פתרון נקודתי יותר לעונשו של אנס, שמשתמש במסקנות המשפטיות של החוק המקראי ומתרגם אותן למושגי חובות וזכויות מודרניים. מובן שאין כל הצדקה מוסרית או משפטית לחייב את הנאנסת להתחתן עם האנס, אבל חובתו לדאוג לרווחתה, לשלומה, לבריאותה הנפשית והגופנית, למשך כל ימי חייו בעינה עומדת.

וְהָיִינוּ טוֹבוֹת עַצְמִי וַאֲנִי, / מֻכָּרוֹת לְהַפְלִיא

ראוי שנשאל על מחיר ההשתקה, ומחיר הזהירות. יורם גלילי משתף כי לדעתו פרשת "וישלח״, ובתוכה מעשה אונס דינה, אינה מתירה לנו שלא שלא להתייחס לשאלות ולמחירים שטמונים בשתיקה בקהילותינו.

אֵיךְ סְבִיבִי הַכֹּל הוֹלֵךְ וְכָלֶה / וְלֹא נִשְׁאַר מִי שֶׁיַּבְחִין בַּהֶבְדֵּל

קריאה מחודשת בסיפורי דינה, דרך פרשנויות חדשות המבקשים להנכיח את קולה הנעלם של דינה.

המילה 'אחותנו' מבטאת את התביעה שהיא אחת מאיתנו, ואיננה הפקר. היא מסייעת לתבוע חזרה גם את ערכה, הצהרה לעולם שהיא איננה חסרת ערך. שהיא חייבת להפוך לאחריותנו.

נוֹגְעִים וְנִזְהָרִים וְנוֹגְעִים

הַלֵּב הָאֱנוֹשִׁי, כְּדֵי לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ כַּיָּדוּעַ, / נֶחֱסָם.

וְאָז שׁוֹאֶלֶת: "תַּגִּידִי, אֲנִי חַיָּה? / וְאֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי מֵתָה?" / מָה הֲיִיתֶם עוֹנִים / לַיַּלְדָּה בַּת אַרְבַּע?

לִפְתֹּחַ אֶל אֲוִיר הָעוֹלָם אֵיזֶה קֵפֶל / שֶׁנֶּחְבָּא אֶל הַבַּדִּים.