לדבר גלויות על מאמרים, שירים ותפילות מאורחות.ים

לָלֶכֶת לַמִּטְבָּח / לְבַדֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, / כְּשֶׁהַטַּבָּחִים לוֹטְשִׁים / עֵינַיִם רְעֵבוֹת לְגוּף

הַיַּלְדָּה בָּכְתָה / וְאִישׁ לֹא רָאָה / הַיַּלְדָּה צָרְחָה / וְאִישׁ לֹא שָׁמַע / אָז הַיַּלְדָּה שָׁתְקָה / שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה / וְעוֹד שָׁנָה

היכן מצינו גילוי לב אם על הבת? והיכן גילינו שמצוי לב הבת על אמה?

גם אם נלקט את המדרשים ונהפוך כל אבן, לא נמצא לצערנו, את מעגל התמיכה בדינה. את היד העוטפת, את האוזן הקשבת, את העיניים המביטות בה ואת הפה שאומר לה; אנחנו איתך!

המלחמה שפרצה לחיינו באכזריות בשמחת תורה מדגימה לנו באופן חריף את הדפוסים המאפיינים השתקה של טראומה והשתקה של נפגעות ונפגעים. סיפורי האונס הקשים שחוו החטופות מושתקים ומוכחשים בעולם. המודעות, ההכרה, המוכנות לפעולה והתמיכה הבלתי מסוייגת הם המשאבים היקרים ביותר לשיקום מן הפגיעה וליכולת להחזיק בכאב ובתקווה גם יחד, ליכולת להתאבל ולתקן, לכאוב ולצמוח.

לִרְאוֹת סֻלָּם וְלִבְחֹר שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת בּוֹ, אוֹ לָרֶדֶת. / לְקַוּוֹת שֶׁאוּכַל לָשׁוּב בְּחֶסֶד וּבְמִשְׁפָּט לָאֹהֶל, / כִּי בָא מוֹעֵד.

וּבְעֵת הַזּוֹ לֹא שְׁקֵטָה הָאָרֶץ / כִּי לֹא נְשָׁמָה / נָשַׁמָּה הָאָרֶץ.

שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּשָׂפָה מְקַבֶּלֶת וְאוֹהֶדֶת, בְּמִלִּים טוֹבוֹת, / שֶׁיֵּדְעוּ לְהַצִּיב אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁנְּכוֹנִים לָהֶם וְלִבְחֹר אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁטּוֹבִים לָהֶם, / שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ וְלֹא יִפָּגְעוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ שְׁבִילִים מְהִירִים לְפִיּוּס.

לְהָרִים אֶת עַצְמֵנוּ, מִי מֵאִתָּנוּ שֶׁהִצְלִיחַ

פּוֹעֲמִים בִּכְמִיהָה לְשִׂיחַת הִתְעַדְכְּנוּת / וּנְשִׁימָה יַחַד. / בְּתוֹךְ הַמַּאֲמָץ - / בְּדִידוּת נִמְתַּחַת.

פּוֹתַחַת אֶת כָּל הַדְּלָתוֹת / וּמְפַנָּה אֶת הַדֶּרֶךְ / מְנַסָּה לְרַפֵּד אֶת כָּל הַפִּנּוֹת.

וְלֹא הִצְלַחְתִּי כָּל הֶגֶה מִפִּי לְהוֹצִיא / וְכָל בְּדַל מַחְשָׁבָה לֹא עָלָה בְּרֹאשִׁי / וְיָבַשְׁתִּי וּבֻיַּשְׁתִּי מוּל כָּל הַכִּתָּה.

מִשְׁעֶנֶת שֶׁל אוֹר / לְמִי שֶׁנָּפַל עָלָיו / הַחֹשֶׁךְ

וּבְקָרוֹב יָחֵל גִּלְגּוּלוֹ מֵחָדָשׁ / וְגַם אֲנַחְנוּ נוּכַל לִשְׂמֹחַ בָּיוֹם שֶׁבּוֹ יִתְגַּלֶּה לְעֵינֵנוּ שׁוּב

אִם כָּל הַטֶּבַע עֲדַיִן מַאֲמִין, / אָז גַּם אֲנִי.

מִתְחִי אֶת הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלָּךְ, / הָרַגְלַיִם יֵדְעוּ לַעֲמֹד זָקוּף.

כָּל גִּיד וְנִים בַּגּוּף / קוֹרְאִים / לְהִתְנַגֵּד לְחֹסֶר הָאוֹנִים

בְּאֵין לָנוּ תֵּבָה / נִהְיֶה אָנוּ הַתֵּבָה \ Since there is no ark We will be the ark

לֹא נְעַרְעֵר אֶת יְסוֹדוֹת הַבַּיִת / לֹא נְהַרְהֵר בְּסוֹדוֹת הַבַּיִת

חִכִּיתִי שֶׁזֶּה יַפְסִיק. אֲנִי עֲדַיִן מְחַכָּה / קִוִּיתִי שֶׁאַתְּ בְּסֵדֶר, אֲנִי עֲדַיִן מְקַוָּה

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה פַּעֲמַיִם / עוֹשָׂה פַּעֲמַיִם

לִבְנוֹת בַּיִת זֶה קַל (יַחֲסִית) / אֲבָל אֵיךְ נוֹטְעִים בּוֹ נְשָׁמָה?

מָה שְׁלוֹמֵךְ? שׁוֹאֲלִים אוֹתִי / בְּסֵדֶר. אֲנִי עוֹנָה וְלֹא מוֹסִיפָה / זֶה הַבְּסֵדֶר החָדָשׁ.

מִשֶּׁהוּ צָרִיךְ לְנַקוֹת, אֲבָל מֵאֵיפֹה לְהַתְחִיל? / מֵהַפִּיחַ שֶׁנֶאֱסַף עַל הַקִּירוֹת?