שֶׁהַמֶּרְחָב בֵּינֵינוּ יִהְיֶה בָּטוּחַ, מוּגָן, וְנָקִי לִיצֹר שִׂיחַ וִיצִירָה מֵיטִיבִים וּתְחוּמִים - שֶׁאֵין בָּהֶם הֲפָרָה שֶׁל הַגְּבוּל הַשּׁוֹמֵר כָּל אֶחָד וְאַחַת אָהוּב וַאֲהוּבָה בְּעֵינֵי עַצְמָהּ, זוּלָתָהּ וֶאֱלֹהֶיהָ.

כְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא פּוֹלֵט / צֵל, מַרְאֶה כָּפוּי וְאֶצְבְּעוֹת

אַף פַּעַם לֹא שִׁקַּרְתִּי / שֶׁתָּמִיד אָמַרְתִּי אֱמֶת: / שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הָפְכָה שָׁחֹר / צְלָלִים רָקְדוּ בַּחַלּוֹן / וּבָרֶוַח שֶׁבֵּין הָרִצְפָּה לַדֶּלֶת, כְּשֶׁיֵּשׁ אוֹר בַּמִּסְדָרוֹן

מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד הַאֲשָׁמָה, הַבּוּשָׁה, / בּוֹכֶה לָשׁוּב לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם

רָצִיתִי לִשְׁאֹל עַל הָרְטִיבוּת בָּעַיִן וְאָמַרְתִּי / בּוֹא נֵלֵךְ לִישֹׁן. / שֶׁאוּכַל לְפַזֵּר אֶת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה שֶׁאָמַרְתָּ בִּמְקוֹמוֹת נִבְחָרִים בַּגּוּף / וְאָז לַחֲזֹר עֲלֵיהֶן / בְּרֶצֶף, לְפִי סֵדֶר, בְּטֶקֶס / לְהַחְלִיף תְּנוּחוֹת כִּי פֹּה לֹא טוֹב וּפֹה לֹא נוֹחַ אַתָּה יָשֵׁן עַל הַגַּב

עַל שְׂפַת הַיָּם בּוֹעֶרֶת מְדוּרָה / סְבִיבָה עָמְדוּ, צְלָלִים / גָּבְהוּ מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּהּ.

הִתְחַנַּנְתִּי מִשָּׁם חַפְּשׂוּ אוֹתִי אֲבִי אִמִּי אֱלֹהִים / מִלִּים הֵן מַעְגָּל סָגוּר בְּתוֹכוֹ יוֹנָה מְפַרְפֶּרֶת אֶל תִּקְרַת פֵּרוּק

בַּלַּיְלָה כִּכְּרוֹת לֶחֶם גּוּף נִפְרָסוֹת / גְּבִישֵׁי מֶלַח דִּמְעוֹת יַהֲלוֹם נִקְרָשׁוֹת

זוֹכֶרֶת אֶת הַצָּמָא עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת הָאֲגַם הַחַי וְלֹא יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת / וּבְכָל זֹאת הַהַבְטָחָה הַזּוֹ

שְׁתִיקָה צוֹפֶרֶת עֲצָמוֹת סוֹרֶקֶת בַּרְזֶל / חַפְּשִׂי צְעָקָה שֶׁנִּשְׁאֲבָה אֵלַיִךְ פְּנִימָה

הִשָּׁבְעִי לְפָנַי לְהֵרָפֵא אֲנִי מְקַבֶּלֶת עָלַי / צְאִי אֶל גּוּפֵךְ הֶחָדָשׁ רוּחַ הִתְרוֹמְמִי כִּדְמוּת מַלְאָךְ

הֶמְיַת נַרְקִיסִים חַיִּים הַכֹּל חַי מְאוֹד הַקְשִׁיבִי לִי / הַכֹּל מְאוֹד בַּחַיִּים

בְּמִטָּתִי הַשָּׁטָה תַּחַת שְׁמֵי כָּל פָּנִים גּוּפִי עֵר לַכּוֹכָבִים / מִתְעַקֵּל וְנִפְרָשׂ דָּרוּךְ וּמוּכָן לְקַבֵּל אֶת הַמַּחַט נַגְּנוּ נַגְּנוּ בִּי

וְאַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ – מָה אַתְּ מַסְתִּירָה? / אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּחשֶׁךְ זוֹרֵחַ / וְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מְאִירִים יָרֵחַ אָדֹם

הַצַּלָּקוֹת עֲדַיִן עַל פָּנַיִךְ הַיָּפוֹת / הַמֻּשְׁלָמוֹת וְרַק אֲנִי / רוֹאָה אוֹתָךְ בֵּין הָרְוָחִים

בַּלֵּילוֹת אֲנִי רְדוּפַת חֲלוֹמוֹת / בַּיָּמִים אֲנִי רוֹאָה אֶת הַפָּנִים

...שֶׁיִּהְיוּ בִּי סַבְלָנוּת וְסוֹבְלָנוּת לְכָל בְּרוּאֵי צֶלֶם דְּמוּתְךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ אֶת תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ בְּשֵׁשֶׁת יָמַי הַבְּרִיאָה...

שֶׁאֶמְצָא אֶת הַתְּפִלָּה הַמַּתְאִימָה / בַּמִּלִּים אוֹ בְּמַגַּע נְשָׁמָה בַּנְּשָׁמָה / כְּדֵי לַעֲזֹר לִמְצֹא אוֹר בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ.

אוֹטֶמֶת אֶת אָזְנַי שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ, / עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי בְּכָל הַכֹּחַ / וְנִפְרֶדֶת מִן הַתַּעְתּוּעַ.

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁ / הָאִישׁ שֶׁאָנַס אוֹתִי / פָּחַד מֵהַשִּׁירָה / וּמֵהַכֹּחַ שֶׁלָּהּ / לָתֵת לִי קוֹל

וְאֵיךְ נַבְדִּיל? / בֵּין יַיִן הַמִּשְׁתַּבֵּחַ עִם הַזְּמַן / לְבֵין זֶה שֶׁהוֹפֵךְ בְּאוּשִׁים

על רקע מקרי אונס של ילדות, נערות ונשים שאנו מתוודעים אליהם כפעם לפעם, יעל לוין שבה ומציגה את התפילה לאישה שנאנסה שחיברה