טראומה יכולה להפוך לפוסט טראומה, אבל לפעמים היא הופכת לכוח העל שלך – עדן לויטה מתבוננת על תהליך הריפוי כמי שהלכה את כל הדרך מנפגעת לתומכת ומלווה נפגעות

The English version follows the Hebrew version

אזהרת טריגר

Trigger Warning

התוכן שלפניך עשוי להיות קשה לקריאה ומעורר רגשות של עצב וכאב.
אפשר לבחור לדלג ואפשר לבחור לעצור באמצע הקריאה.
מומלץ להקשיב לעצמך בזמן הזה.

לפני כמה ימים הגיעה אליי לטיפול ניצולה של מסיבת ה׳נובה׳.

כבר בכניסתה ראיתי כמה היא קטנה. לא רק בגובה ובאיבוד ניכר של משקל, אלא גם בנוכחות שלה, כאילו ניסתה להיעלם. בכל זאת היא הביטה בי במבט חד ובעיניים גדולות וראיתי בהן כוחות חזקים שנלחמים כדי לשרוד. די מהר נפתח בינינו סכר הדמעות. כשהיא שכבה על מיטת הטיפול, הזכרתי לה שכאן אנחנו מסכימות להרפות את הגוף, כי לפעמים, כשאנחנו לא מחזיקות חזק, עולים דברים שאפשר לתת להם להשתחרר – גזים, מילים, דמעות.
לא להחזיק.
מהר, גם הן הגיעו.
המילים.
מיד היא התנצלה כל כך, שהיא מרגישה שהמילים זורמות ממנה.
"אין לך על מה להתנצל, אני שמחה כל כך שאת מסוגלת להרגיש". 

היא שיתפה אותי במחשבות שלה על חברות חטופות ועל חברים הרוגים, על תחושת האשמה שמלווה אותה בכל דבר: לאכול, לישון, לנשום. לטפל בעצמה.
היא שיתפה במחשבות על הגוף שרק רוצה לחדול מלהתקיים, ועל הפחד מהמחשבה הזו. על השאלה שמנקרות בה, למה שרדתי? במה אני טובה יותר?

כל מילה שלה נגעה לי במקום חשוף בלב וזכרתי בדיוק איך זה מרגיש לשאול את השאלות האלה. לשכב שבועות במיטה ולא לדעת אם אי פעם תעזי לצאת למרחב הציבורי, לסיטואציה חברתית, לצחוק. אמרתי לה, "את לא צריכה לדעת עכשיו את התשובה על השאלה למה את בחיים, עוד תגלי אותה בבוא העת. עכשיו כל מה שיש זה להתקיים". רציתי לומר לה, גם אני לפני שנתיים לא ידעתי.

לא ידעתי אם עוד אקום מהמיטה הזאת, אם איבדתי את כל מה שיש לי להציע לעולם, לא ידעתי אשוב אם אי פעם להאיר, ואיך אפשר בכלל להאיר משהו בעולם הזה. היום אני יודעת שפגשתי את הרוע, את הפחד והכאב התהומי הזה, גם כדי להיות פה איתך. המבט שלה, שהעוצמות שלו נכנסו לי לנשמה, נשאר איתי. אני מחכה לראות למי היא תהפוך להיות. איזה אור היא עוד תאיר.

טראומה יכולה להפוך להיות פוסט טראומה, אבל לפעמים היא הופכת להיות כוח העל שלך. הידיעה העמוקה איך זה לחוות כאב מטלטל שמרעיד לך את הנשמה ולשרוד. את לא צריכה לחוות מה שכל אדם אחר שנכווה חווה כדי להבין את התהום שהמפגש עם המוות, עם רוע או עם אלימות מייצרת לנפש.

The Super-Strength of the Survivors | Eden Levite

"Trauma can become post-trauma, but sometimes it becomes your super-strength". Eden Levite looks at the healing process as someone who has traveled the path from victim to supporter and mentor of victims.

Trigger Warning

The content here may be difficult to read and may evoke feelings of sadness and pain.
You can choose to skip it or to stop reading in the middle.
Try to listen to yourself at this time.

Several days ago, a survivor of the 'Nova' Festival came to me for therapy. 

As soon as she entered the room, I could see that she was small. Not only in height and the obvious fact that she had lost a lot of weight, but also in her presence that tried to hide. Nevertheless, she looked at me with a clear gaze and with big eyes and I could see that she was equipped with powerful forces that were fighting to survive. The dam of tears soon burst. As she lay on the bed, I reminded her that we want here to relax the body here and that sometimes, when we loosen up, things surface that we want to let go of – wind, words, tears.

Don't keep it in.
They will come too.
The words.

She immediately apologizes for being so emotional, for crying so freely.
"There is nothing to apologize for, I am so happy that you can touch your feelings".
She told of friends kidnapped and murdered – of feeling guilty for eating, sleeping, breathing. For simply taking care of herself.
She told of a body that just wants to quit existing and of the fear that this thought brings. Why did I survive, she asked herself? What makes me better?

Every one of her words touched a raw place in my heart and I remembered exactly how it feels to ask these questions.
To lie in bed for weeks without knowing if you will ever pluck up the courage to go outside, to immerse yourself in a social situation, to laugh.
And I told her "You don't have to know now the answer to the question why you are alive, you will find that out when the time is right. All you need now is to exist".
What I really wanted to tell her was that two years ago, I didn't know either.

If I would ever get out of bed again,
If I had lost everything I had to offer the world,
If I would ever shine my light again, and if it was even possible to shine a light on anything in this world.
I know now that I also met with that evil, that fear, and that unfathomable pain in order to be here with you.
I am waiting to see who she will become, with that look in her eyes, the strength of which penetrated my soul.
What light she will shine.

"Trauma can become post-trauma, but sometimes it becomes your super-strength.
The deep knowledge of how it feels to experience pain is so shocking that it shakes the very foundation of your soul, and to survive.

You don't have to experience what any other person who has been burned experienced in order to understand the abyss which the meeting with death, with evil, or with violence creates in the soul.