עָמְדָה אַחַת מִן הַגִּיּוֹרוֹת בִּפְנֵי הֵַדַּיָּנִים.
אָמְרָה לָהֶם: גַּיְּרוּנִי. שֶׁלָּמַדְתִּי פִּרְקִי וְשָׁמַרְתִּי דִּינִים וּמִנְהָגִים. וְאַף בֶּן-זוּגִי עָשָׂה כְּמוֹתִי.
אָמְרוּ לָהּ: יָפֶה אָמַרְתְּ בִּתִּי. הַיּוֹם אַתְּ גּוֹיָה, וּלְמָחָר אַתְּ יְהוּדִיָּה כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה. טִבְלִי בְּמִקְוֶה זֶה וְאָנוּ נַעֲמוד עַל גַּבֵּךְ.
אָמְרָה לָהֶם: אֵינִי יְכולָה לִטְבּול.
אָמְרוּ לָהּ: מִשּׁוּם מַה אֵינֵךְ יְכולָה לִטְבּול?
אָמְרָה לָהֶם: מִשּׁוּם צְנִיעוּת שֶׁבַּדָּבָר.
אָמְרוּ לָהּ: הִנֵּה חֲלוּקֵךְ בְּיָדֵךְ.
אָמְרָה לָהֶם: הֶחָלוּק, יָכול שֶׁהוּא קָצָר וַאֲנִי אֲרֻכָּה. יָכול שֶׁהוּא שָׁקוּף וְהַמַּיִם צְלוּלִים. יָכול שֶׁטִּבְעו שֶׁל הַבַּד לָצוּף בַּמַּים. וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָּאָה?
אָמְרוּ לָהּ: אֵין אָנוּ מַבִּיטִים בָּךְ.
אָמְרָה לָהֶם: הָאֵין אִשָּׁה מַשְׁגִּיחָה?
אָמְרוּ לָהּ: אֵין אָנוּ מַשְׁגִּיחִין בְּאִשָּׁה.
הֶחֱצִיפָה פָּנִים וְאָמְרָה: אַתֶּם לִמַּדְתּוּנִי הִלְכוֹת צְנִיעוּת, וְאֵין זֶה מִן הַצְּנִיעוּת לִטְבּול בִּפְנֵי גְּבָרִים.
אָמְרוּ לָהּ: בִּתִּי, כָּךְ הִיא טְבִילָתַָן שֶׁל הַנָּשִׁים הַמִּתְגַּיְּרוֹת בְּכֹל הַדּוֹרוֹת.
אָמְרָה לָהֶם: נִשְׁתַּנּוּ הַטְּבָעִים. 
אָמְרוּ לָהּ: פַּרְשִׁי דְּבָרַיִּךְ.
אָמְרָה לָהֶם: אִם תִּרְצוּ – נִשְׁתַּנּוּ הַטְּבָעִים שֶׁאֵין הַיּוֹם מִי שֶׁיְּכֹלָה לִטְבּול בִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים מִפְּנֵי בּוּשָׁה שֶׁבַּדָּבָר, וְנִמְצְאוּ הַנָּשִׁים מְקַבְּלוֹת עַל עַצְמָן עֹל מִצְווֹת וְלִבָּן טָרוּד בְּעִנְיְנֵי צְנִיעוּת.
וְאִם תִּרְצוּ – נִשְׁתַּנּוּ הַטְּבָעִים שֶׁאֵין הַיּוֹם מִי שֶׁיָּכֹל לִרְאֹת בִּטְבִילָתָה שֶׁל אִשָּׁה מִבְּלִי לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, וְנִמְצְאוּ שׁוֹמְעִים בִּרְכָּתָן וּטְרוּדִים בְּהִרְהוּרֵי הַלֵּב. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִמְצֵינוּ חוֹטְאִים.
אָמְרוּ לָהּ: 'בְּרוּכָה אַתְּ לה' בִּתִּי. הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן' (רות ג,י). בּוֹ בַּיּוֹם מִנּוּ שְׁלוּחָה לְבֵית הַדִּין שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת עַל גַבָּן שֶׁל נָשִׁים בִּשְׁעַת טְבִילָתָן לְגִיּוּר.
וְתָנוֹת הָיְתָה צוֹחֶקֶת וְאוֹמֶרֶת: לֹא הָיָה לָהֶם אֶלָּא לִלְמֹד מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ וְשָׂרָה אִמֵּנוּ עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: 'אַבְרָהָם הָיָה מְגַַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.'

פורסם בתוך:  ר. סמירה ונ. יעקבס-ינון (עורכות), 'מעשה באישה וחלוק – טבילת נשים מתגיירות', תל-אביב 2013, עמ' 13, ת. ביאלה (עורכת), דרשוני: מדרשי נשים, קובץ שני, הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, עמ' 197.
ראו מיכל טיקוצ'ינסקי, 'והאשה מטבלת את האשה – טבילת אשה לגרות בפני בית-דין', אקדמות כא, אלול תשס"ח, עמ' 65-82.

ותנות –ראו מדרשי בת יפתח, בתוך נ. וינגרטן-מינץ ות. ביאלה (עורכות), דרשוני: מדרשי נשים, הוצאת יהדות כאן ועכשיו ידיעות אחרונות והסוכנות היהודית תל-אביב, 2009, עמ' 100.

אברהם היה מגייר את האנשים – מדרש רבה לט,כ.

לכל המאמרים שעוסקים במעשה באשה וחלוק במגזין גלויה >>

***

המלצות לקריאה נוספת במגזין גלויה:

• "והאשה מטבלת את האשה": טבילת נשים לגיור בפני בית דין – הצעה לבחינה מחודשת – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• לקראת הטבילה הראשונה במקווה – הרבנית שרה סגל-כץ
• טבילה בחלוק מחמת בושה – הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי
• עולה מן הטבילה – מיכל ברגמן
• מעשה באישה וחלוק – נורית יעקבס-ינון
• על חוויית הטבילה – מונולוגים מתוך 'כל אחת לגופה', ספרה של אלה קנר
• מקווה בימי קורונה – מעשיות ואחריות –  הרבנית שרה סגל-כץ והרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ'