"הכתיבה שלי היא כורח" - ראיון גלוי עיניים עם המשורר יצחק גווילי
תפריט
תפריט
ט״ו במרחשוון ה׳תשפ״ו, 6.11.2025

"הכתיבה שלי היא כורח" – ראיון גלוי עיניים עם המשורר יצחק גווילי

יצחק גווילי חי בין שני עולמות: הוא רואה חשבון ותיק שעסוק בכתיבה ומקיים את הבטחתו לעצמו להיות משורר. בשיחה גלויה במדור ״גלוית עיניים״ הוא מתאר את החיבור בשירתו בין מקרא לשפה יומיומית וכיצד השירה עבורו היא מעין תפילה חילונית. הוא משתף את דפוסי הכתיבה שלו: פתקים קצרים הנאגרים לאורך זמן, ומהם נארג לבסוף שיר שלם. גווילי מבקש להתקרב אל קוראות וקוראים בלשון בהירה אך לא פשטנית ומציע למתחילים/ות עצה אחת: התמדה ואורך רוח. זהו ראיון שפורש מכוות ותהליכים לצד צוהר של אור.


המשורר יצחק גווילי משלב בחיי היומיום בין עיסוק בראיית חשבון לבין כתיבה רציפה של שירים בעשור האחרון, כהד להבטחה לעצמו לפני עשרות שנים שהתחילה להתממש רק בעשור האחרון. גווילי פרסם כמה ספרי שירה וספר חדש עומד לראות אור. ספרו הראשון הוא ספק חשכה בהוצאת נוצה (2018), וספרו השני הוא חלון אל הבהיר בהוצאת עמדה (2022) וספר השירה השלישי יכיל לקט מכתיבה של כמה שנים. הוא נוהג לפרסם בקביעות בכתבי עת לשירה ובמדורי שירה בעיתונים ומי שעוקב אחריו ברשת החברתית מזהה את הקשר הקרוב והדיאלוגי עם קהל קוראיו הרחב.

ספר קצת על עצמך

אני בן 61, נשוי, אבא לשלושה וסבא לארבעה, מתגורר בקיסריה. נולדתי וגדלתי באור עקיבא ובנתניה בבית ציוני דתי להוריי שעלו מלוב ונטעו בי האהבה לדעת ולמילה הכתובה לפיוטים ותפילות, אף שלא היו בעלי השכלה. בנעוריי הייתי תלמיד ישיבת בני עקיבא בנתניה ובהמשך ישיבת ההסדר בשעלבים. שירתי בצבא כלוחם בחזית מלחמת לבנון הראשונה, שכלתי בה חברים רבים, אחריה רחקתי מאוד מהדת. "נותרתי בלי דת, בלי אמונה, אבל עם שורש עתיק מלא כאב",  כתבתי באחד משירי. לאחר הצבא למדתי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב והתגוררתי בתל אביב, הפכתי שותף במשרד רואי חשבון מהגדולים במשק. זה עשרים שנה אני עובד כרואה חשבון במשרד בבעלותי ועוסק גם בעסקאות ובמימון נדל"ן.

איך הפכת למשורר? מה עיצב את דרכך הספרותית?

חוויותיי כחייל צעיר במלחמת לבנון הראשונה הותירו בי רושם עז וצרבו בי צלקות שלא היה בכוחי להכיל, ושם החלטתי, בקרבות בביירות ב-1982, שיום אחד אשב לכתוב על כל זה. חלפו עוד שנים רבות, צברתי המון פתקים ורעיונות לכתיבה ולפני כעשור ב-2016, עם פטירת אבי, התחלתי לכתוב בטוויטר הגיגים וזכרונות, והכל הפך לאט לשירה. עד היום מראות ומוראות המלחמה ההיא חקוקים בי ומלווים את חיי ואת שירתי. בלב השירים שלי עומדת השאלה המוסרית־קיומית, ההבנה מה קורה לאדם שנושא בתוכו את פני ההרוגים. אין תהילה במלחמה, אין בה צדק פשוט. היא משאירה סימנים. אני מנסה לגעת במקום שבו אין תשובה, רק מבט אל האחריות ואל החמלה האפשרית.

איזה טקסט שינה את אופן הבנתך את מעשה הכתיבה?

שם במלחמה שמעתי המון את הרב קרליבך ואף שהייתי בתוך ייאוש גמור, הוא נטע בי אמונה עיקשת, לא במשהו גדול, אלא בזה שהחיים, אפילו בשברם, יש בהם מן מוזיקה חרישית ותקווה, שיריו ודבריו מלווים אותי עד היום. המלחמה היא שלי, אבל גם של דור שלם והיא לא הסתיימה לצערי. כשאני כותב על לבנון, אני לא מספר רק את סיפורי, אני מנסה לגעת בזיכרון קולקטיבי, בתחושת אובדן ובזהות שלנו כישראלים וכבני אדם. הכאב הפרטי הוא רק דלת לדיון גדול יותר על זיכרון, אשמה, ואפשרות של תיקון.

"הכתיבה שלי היא כורח" - ראיון גלוי עיניים עם המשורר יצחק גווילי

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

מה מייחד את שפתך השירית?

בשפת הכתיבה שלי אני נוהג לשלב בין משלב גבוה ונמוך ונהנה ליצור מפגש של שפה מקראית או ממקורות יהודיים אחרים עם שפת דיבור יומיומית.

אני מאמין בלשון מדויקת, נקייה, ללא עודף קישוטים. העברית שלי נעה בין לשון התנ"ך לפיוט מודרני, בין קול אישי לדיבור יומיומי.

המטרה שלי היא להגיע לבהירות שיש בה עומק, למילים שקטות שנושאות בתוכן את מה שלא נאמר. אבל מכיוון שהכתיבה שלי היא כורח, לא בחירה, ואיני יכול לחדול ממנה, אינני מגביל את עצמי לשום מגבלה.

המטרה שלי היא להגיע לבהירות שיש בה עומק, למילים שקטות שנושאות בתוכן את מה שלא נאמר.

הנושאים הבאים לידי ביטוי בשיריי הם נושאים שמעסיקים אותי ואני מניח שמעסיקים גם בני אנוש רבים אחרים. אני מרבה לכתוב על החיים והמוות, על אהבה והיעדרה, אני סקרן לגבי אנשים ומניעיהם, כותב  על חיפוש אחר משמעות ועל מקומי בעולם.

מה מקומה של האמונה בשירה שלך?

במהלך החיים איבדתי את האמונה בהלכה ודקדוקיה, אבל לא את הצורך הרוחני שמפעם בי. השירה הפכה אצלי למעין תפילה חילונית – דרך לומר את מה שאי־אפשר עוד לומר בבית הכנסת. בשיר “מכתבים שירה ותפילה” ניסיתי לנסח את זה בפשטות: “שירה כמו תפילה – היא דברים שאדם אומר ומקווה שמישהו אי שם מקשיב להם”. השיר עבורי הוא שיחה שקטה עם משהו שמעבר לי, גם אם אינני יודע לקרוא לו בשם.

מי השפיעו על כתיבתך? ממי אתה שואב השראה?

אני חושב שההשפעות העיקריות על כתיבתי הם כותבי התנ"ך ובעיקר ישעיהו הנביא, וכן לשון המשנה והפיוטים שיש בכתיבתם רהיטות רכה מתנגנת ומדויקת, אך מעל כולם משפיעים עלי בשנים האחרונות הסופר ש"י עגנון וחיים גורי המשורר הנפלא.

מה שיטת הכתיבה שלך?

מעשה הכתיבה אצלי מתחלק לשניים – איסוף הרעיונות שנכתבים בפתקים כאשר כל רעיון הוא בעצם שורה או שתים או שלוש, שמאופסנות בצד, לפעמים שנים ארוכות. רק כשמגיע צורך לשיר בנושא מסוים או עניין שחשוב לי, אני יושב ומשלים את השורות הללו, מלקט כמה מהדברים שאספתי משלב האיסוף ומייצר שיר שלם. את השורות הראשוניות אני מלקט בפתקים כל הזמן ובכל מקום פן יאבדו, ובניית השיר עצמו נעשית בשעות הפנאי, ונעשית בלילות ובטרם השכמה בעיקר.

מה השתנה בכתיבה שלך בזמן המאתגר של השנתיים האחרונות?

אינני חושב שהשירה שלי עברה שינוי מהותי במהלך השנתיים החולפות. עדיין עסוק באותם הנושאים, אך קיים דגש ניכר בכתיבה על הצורך בנחמה, בחסד ובאמונה בכדי לצלוח תקופה קשה זו.

האם אתה חושב שיש לך שליחות כלשהי בכתיבת השירה?

אני מאוד משתדל להביא את השירה אל הקהל הרחב דרך הרשתות החברתיות וגם דרך לשון פשוטה יחסית, עם תחכום, אך ללא כתיבת שירי חידות וחידודי לשון אשר מרחיקים את הקהל הרחב.

אני בהחלט רואה את עצמי כאחד שמקרב את השירה אל הציבור.

אבל אני חייב לומר שאני כותב מתוך הצורך להבין את עצמי ואת העולם, לא מתוך שליחות ספרותית, אלא מתוך כורח נפשי. המילים הן הדרך שלי לנשום.

אני כותב מתוך הצורך להבין את עצמי ואת העולם… המילים הן הדרך שלי לנשום.

אחרי המלחמה, אחרי המפגש עם ההרג, עם האשמה, עם האובדן, השירה הפכה לגלגל הצלה. כשאני מביט לאחור, אני מבין  כי שירתי נולדה מתוך חיים של מתח תמידי, בין קודש לחול, בין מלחמה לשקט, בין עסקאות ומספרים קרים לשורות שיר המחפשות חסד.

איזו תובנה מהמסע שלך בכתיבה היית רוצה לחלוק עם כותבים.ות בתחילת דרכם?

אל תיעלבו מדחיות, ההכרה לוקחת זמן והתמדה כמו בכל מקצוע אחר, מעטים מאוד פורצים להכרה הציבורית בהתחלה ממש.

יש לך איזה טיפ לאיזון נכון בין הצורך להתפרנס לבין הזמן לכתיבה?

אין לי טיפ עבור אחרים, אך אני ממליץ לכותבים לדאוג לעוגן הפרנסה הקבועה בחייהם, גם כדי לכתוב בנחת ומתוך חופש אומנותי מלא. פרנסה ועיסוק ראשי מהווים הן עוגן והן איזון בין היצירה והרוח ובין חיי המעשה. הכלל הוא: שמרו על עיסוק יומיומי יציב, כביטוי באנגלית: Keep your day job.

"הכתיבה שלי היא כורח" - ראיון גלוי עיניים עם המשורר יצחק גווילי

מה בחייך מחוץ לשירה עשוי להפתיע את קוראיך?

אינני יודע אם זה יפתיע, אני כאמור רואה חשבון בהשכלתי ובמקצועי, יש שיראו סתירה בין עובדה זו ובין הכתיבה. אני איש של אנשים ושירות לאנשים, מרבה לפגוש חברים ולצפות במשחקי כדורגל ובעבר הייתי בעלים של קבוצת כדורגל לזמן קצר.

מה החוויה שלך מקריאת שירים בפני קהל – מה מאתגר ומה מספק?

הייתי מורה ומרצה בבתי ספר תיכוניים מכללות ואוניברסיטאות במשך שנים ארוכות בעברי, וזו אינה חוויה זרה לי, חושב שיודע היטב את מלאכת ההופעה בפני ציבור, ומאוד אוהב את המגע הישיר עם קהל.

אילו פרויקטים בעבודה אצלך כעת? לאן פניך מועדות?

אני עומד להוציא לאור ספר שירים שלישי שילקט המיטב מתוך ארבע שנות היצירה האחרונות.

כיצד תרצה לחתום את הראיון הזה? איזו אמירה תרצה שתישאר לאחר קריאתך כאן?

אם הייתי צריך לסכם במשפט אחד את שירתי, הייתי אומר: אני כותב כדי להפוך את הפצע לשפה, את השתיקה לתפילה, ואת החשכה לצוהר של אור.

גלוית עיניים - ראיונות אישיים במגזין גלויה

רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם

שירים של יצחק גווילי במגזין גלויה:

לקריאה נוספת על:

היוזמת והמנהלת של מרכז גלויה ושל המגזין המקוון ״גלויה״, מנהלת גם את מיזם ״ברית אמונים״.
מורת הלכה המשיבה לציבור רחב, כותבת ומפרסמת בבמות שונות: מאמרים, שירים ותפילות.

מוסמכת תכנית ההלכה לנשים של בית מורשה ובוגרת כולל ההלכה לנשים של ישיבת מעלה גלבוע.
בעלת הסמכה נוספת גם מישיבת מהר״ת, ניו יורק.
מוסמכת גם מבית המדרש לרבנות ישראלית במכון הרטמן.
חברה בארגון הרבנים והרבניות ״בית הלל״ וב״תורת חיים״ ואף בארגון קולך, במסגרתו עוסקת בקידום נשים למדניות והתנדבה כרכזת בתחום הפגיעות המיניות.

מדריכת כלות וזוגות ובלנית.
אקטיביסטית בתחום של יחסי דת ומדינה, ביחס למקוואות ולבחינות הרבנות מטעם המדינה, הסגורות בפני נשים.
מנחה קבוצות של לימוד בית מדרשי וכתיבה יוצרת.

הרבנית שרה נשואה לאדם ואם לשלושה, גדלה וחיה כמעט כל חייה בירושלים. מתגוררת עתה עם משפחתה בניו יורק.

לאתר האישי של הרבנית שרה>>
לקריאה נוספת על הרבנית שרה במגזין גלויה>>
לעמוד הפייסבוק של הרבנית שרה>>
ליצירת קשר עם הרבנית שרה>>

כתיבה ועריכה משותפת (בהווה) של חברות.י צוות מגזין גלויה: הרבנית שרה סגל־כץ, יותם פוגלתפארת גולדפרד ואודיה גולדשמידט-אלחדד.

צוות פיתוח תכני פרוייקט דינה ה׳תשפ״ה: הרבנית שרה סגל־כץ, יותם פוגל, עדן לויטה, אבישג עמית שפירא, מיכל ברגמן.

חברות הצוות בעבר: חורש אל-עמי, ליאור שפירא, מאיה מזרחי, מרב למברגר, יהודית קגן, רחל רז, רינה איבלמן, נעה איזנברג, פלג בר-און ועדן לויטה.

לקריאה מורחבת על מגזין גלויה – היכנסו>>
לקריאת תודות לכל מי שנתנו ונותנים רוח גבית לאתר – היכנסו>>
להמלצות קריאה במגזין גלויה שהצוות מציע מעת לעת – היכנסו>>

אנא עקבו אחר תקנון האתר ביחס לתנאי השימוש במגזין גלויה ובתכנים המפורסמים בו. הטקסטים הפואטיים וביצועי שירים המופיעים ב׳גלויה׳ מתפרסמים הודות להסדרת זכויות היוצרות והיוצרים באקו״ם. באם נפלה שגגה ויש לתקן פרסום כלשהו באתר, אנא שלחו לנו הודעה.

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים שנכתב עליהם במגזין.

פוסטים נוספים מאת הרבנית שרה סגל־כץ

כ׳ בסיוון תשפ״ב 19.6.2022
גלויה מראיינת את
יפה צוקרמן
גלויה שמחה לראיין את יפה צוקרמן ולשמוע על העשיה שלה בתחום המיניות הבריאה ועל תובנות שמלוות אותה בפעילותה בהדרכות ובנוכחות ברשתות החברתיות
ערב שביעי של פסח, כ׳ בניסן ה׳תש״פ 14.4.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
כתמיד, לקראת ליל שביעי של פסח, מגזין גלויה מעניק שהות להצטרף לתפילות על היחידאות שייקרע הים ויימצא הזיווג הנכון והמיטיב. מוזמנות ומוזמנים להצטרף ללב המבקש על הכלל.
י׳ בניסן ה׳תשפ״ה 8.4.2025
מאת
צוות העורכים
אסופת פיוטים, שירים תפילות ומאמרים לכבוד חג הפסח. האסופה נערכה מתוך עבודה משותפת של דוברות.י עברית וצרפתית, כקריאה משותפת לחירותם של החטופים אשר עדיין בשבי.
ח׳ בתשרי ה׳תשפ״ה 10.10.2024
מאת
צוות גלויה ורשות הרבים
מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים הבא, אנחנו ניצבים בתווך. עם בקשה דחופה מהלב שימצא את הדרך להתפלל - בלחישה, באמירה, בזעקה, ברעם. זו אסופה שלישית, הנושאת את השם: ״מֶה הָיָה לָנוּ״. אפשר למצוא בה כותבות.ים מגוונים ולשמוע היטב את ריבוי הקולות, בתוך המתח של איך בכלל אפשר להחזיק את היום הזה ולאן למען את הגעיות והתחינות.
כ׳ בסיוון תשפ״ב 19.6.2022
גלויה מראיינת את
טלי רוזנבאום
גלויה שמחה לראיין את המטפלת טלי רוזנבאום כדי לשמוע על פועלה המקצועי, על הדרך ועל הספר ״אני לדודי״, שהוציאה בשנה החולפת ועל המרחב הבטוח שהיא מבקשת ליצור עבור זוגות ויחידים
ד' בכסלו תש"ף 2.12.2019
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
⏱️ 4 דקות קריאה
למן שיחתנו הראשונה רקמנו חלום: להעניק לילדינו העתידיים ולנו לידות טבעיות, בבית.
מאת
צוות גלויה
חוויית הפרידה לכשעצמה, כמו גם שלבים שמגיעים לאחריה - נוגעים בשבריריות החיים, אבל גם בבניה הלאה. החתימה והמציאה שאחרי, מבלי להכחיש את שבר ועצב - ראויים להיקרא במגזין גלויה ועל כן, אנא שלחו לנו מאמרים, שירים ותפילות המתייחסים אל הפרידה ואל פרקים שבאים לאחריה.
י"ג באב תש"ף 3.8.2020
מאת
צוות גלויה
מה חדש במגזין גלויה? - י"ג באב תש"ף
י״ג בתשרי תשפ״ד 28.9.2023
גלויה מראיינת את
אדוה מגל כהן
ראיון גלוי עיניים עם אדוה מגל כהן על שירה, על כתיבה, ועל הדברים שעיצבו את דרכה האמנותית והספרותית.
י״ד בניסן תשפ״ב 15.4.2022
מאמר מתארח מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
מאמר שפורסם באתר כיפה לכבוד פסח התשפ״ב ולכבוד כל יום מימות השנה, מתוך בקשה להזכיר כי אחריות הענקת ידע והכנה לחיים מצויה במרחב שבין הורים לילדים. תמיד ניתן להרחיב את הדעת ולהיעזר בדמויות נוספות, אך חבל להחמיץ את המרחב הפוטנציאלי שבהעברה הישירה בחיק הביתי לצד מורכבויות אפשריות.
ט"ז בשבט תש"ף 11.2.2020
מאת
צוות גלויה
⏱️ 2 דקות קריאה
לא יודעים מאיפה להתחיל? רוצים להבין מה הולך פה? קיבצנו לכם מאמרים בנושא חיי המיניות לתחילת הקריאה במגזין
ד׳ בסיוון תשפ״ב 3.6.2022
גלויה מראיינת את
הרבנית בתיה קראוס
גלויה שמחה לארח את הרבנית בתיה קראוס, מורת הלכה ועובדת סוציאלית שיקומית. מלמדת בבית המדרש למורות להלכה במתן השרון, ומובילת שו"ת נגישות בארגון רבני ורבניות בית הלל
Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

קראת את הראיון ונהנית?

קו מפריד גלויה

לדעתך כדאי שנראיין דמות נוספת
לגלוית עיניים?

נשמח לשמוע על כך,
עם נימוקים כמובן :)

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם