יצחק גווילי חי בין שני עולמות: הוא רואה חשבון ותיק שעסוק בכתיבה ומקיים את הבטחתו לעצמו להיות משורר. בשיחה גלויה במדור ״גלוית עיניים״ הוא מתאר את החיבור בשירתו בין מקרא לשפה יומיומית וכיצד השירה עבורו היא מעין תפילה חילונית. הוא משתף את דפוסי הכתיבה שלו: פתקים קצרים הנאגרים לאורך זמן, ומהם נארג לבסוף שיר שלם. גווילי מבקש להתקרב אל קוראות וקוראים בלשון בהירה אך לא פשטנית ומציע למתחילים/ות עצה אחת: התמדה ואורך רוח. זהו ראיון שפורש מכוות ותהליכים לצד צוהר של אור.
המשורר יצחק גווילי משלב בחיי היומיום בין עיסוק בראיית חשבון לבין כתיבה רציפה של שירים בעשור האחרון, כהד להבטחה לעצמו לפני עשרות שנים שהתחילה להתממש רק בעשור האחרון. גווילי פרסם כמה ספרי שירה וספר חדש עומד לראות אור. ספרו הראשון הוא ספק חשכה בהוצאת נוצה (2018), וספרו השני הוא חלון אל הבהיר בהוצאת עמדה (2022) וספר השירה השלישי יכיל לקט מכתיבה של כמה שנים. הוא נוהג לפרסם בקביעות בכתבי עת לשירה ובמדורי שירה בעיתונים ומי שעוקב אחריו ברשת החברתית מזהה את הקשר הקרוב והדיאלוגי עם קהל קוראיו הרחב.
ספר קצת על עצמך
אני בן 61, נשוי, אבא לשלושה וסבא לארבעה, מתגורר בקיסריה. נולדתי וגדלתי באור עקיבא ובנתניה בבית ציוני דתי להוריי שעלו מלוב ונטעו בי האהבה לדעת ולמילה הכתובה לפיוטים ותפילות, אף שלא היו בעלי השכלה. בנעוריי הייתי תלמיד ישיבת בני עקיבא בנתניה ובהמשך ישיבת ההסדר בשעלבים. שירתי בצבא כלוחם בחזית מלחמת לבנון הראשונה, שכלתי בה חברים רבים, אחריה רחקתי מאוד מהדת. "נותרתי בלי דת, בלי אמונה, אבל עם שורש עתיק מלא כאב", כתבתי באחד משירי. לאחר הצבא למדתי כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב והתגוררתי בתל אביב, הפכתי שותף במשרד רואי חשבון מהגדולים במשק. זה עשרים שנה אני עובד כרואה חשבון במשרד בבעלותי ועוסק גם בעסקאות ובמימון נדל"ן.
איך הפכת למשורר? מה עיצב את דרכך הספרותית?
חוויותיי כחייל צעיר במלחמת לבנון הראשונה הותירו בי רושם עז וצרבו בי צלקות שלא היה בכוחי להכיל, ושם החלטתי, בקרבות בביירות ב-1982, שיום אחד אשב לכתוב על כל זה. חלפו עוד שנים רבות, צברתי המון פתקים ורעיונות לכתיבה ולפני כעשור ב-2016, עם פטירת אבי, התחלתי לכתוב בטוויטר הגיגים וזכרונות, והכל הפך לאט לשירה. עד היום מראות ומוראות המלחמה ההיא חקוקים בי ומלווים את חיי ואת שירתי. בלב השירים שלי עומדת השאלה המוסרית־קיומית, ההבנה מה קורה לאדם שנושא בתוכו את פני ההרוגים. אין תהילה במלחמה, אין בה צדק פשוט. היא משאירה סימנים. אני מנסה לגעת במקום שבו אין תשובה, רק מבט אל האחריות ואל החמלה האפשרית.
איזה טקסט שינה את אופן הבנתך את מעשה הכתיבה?
שם במלחמה שמעתי המון את הרב קרליבך ואף שהייתי בתוך ייאוש גמור, הוא נטע בי אמונה עיקשת, לא במשהו גדול, אלא בזה שהחיים, אפילו בשברם, יש בהם מן מוזיקה חרישית ותקווה, שיריו ודבריו מלווים אותי עד היום. המלחמה היא שלי, אבל גם של דור שלם והיא לא הסתיימה לצערי. כשאני כותב על לבנון, אני לא מספר רק את סיפורי, אני מנסה לגעת בזיכרון קולקטיבי, בתחושת אובדן ובזהות שלנו כישראלים וכבני אדם. הכאב הפרטי הוא רק דלת לדיון גדול יותר על זיכרון, אשמה, ואפשרות של תיקון.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
מה מייחד את שפתך השירית?
בשפת הכתיבה שלי אני נוהג לשלב בין משלב גבוה ונמוך ונהנה ליצור מפגש של שפה מקראית או ממקורות יהודיים אחרים עם שפת דיבור יומיומית.
אני מאמין בלשון מדויקת, נקייה, ללא עודף קישוטים. העברית שלי נעה בין לשון התנ"ך לפיוט מודרני, בין קול אישי לדיבור יומיומי.
המטרה שלי היא להגיע לבהירות שיש בה עומק, למילים שקטות שנושאות בתוכן את מה שלא נאמר. אבל מכיוון שהכתיבה שלי היא כורח, לא בחירה, ואיני יכול לחדול ממנה, אינני מגביל את עצמי לשום מגבלה.
המטרה שלי היא להגיע לבהירות שיש בה עומק, למילים שקטות שנושאות בתוכן את מה שלא נאמר.
הנושאים הבאים לידי ביטוי בשיריי הם נושאים שמעסיקים אותי ואני מניח שמעסיקים גם בני אנוש רבים אחרים. אני מרבה לכתוב על החיים והמוות, על אהבה והיעדרה, אני סקרן לגבי אנשים ומניעיהם, כותב על חיפוש אחר משמעות ועל מקומי בעולם.
מה מקומה של האמונה בשירה שלך?
במהלך החיים איבדתי את האמונה בהלכה ודקדוקיה, אבל לא את הצורך הרוחני שמפעם בי. השירה הפכה אצלי למעין תפילה חילונית – דרך לומר את מה שאי־אפשר עוד לומר בבית הכנסת. בשיר “מכתבים שירה ותפילה” ניסיתי לנסח את זה בפשטות: “שירה כמו תפילה – היא דברים שאדם אומר ומקווה שמישהו אי שם מקשיב להם”. השיר עבורי הוא שיחה שקטה עם משהו שמעבר לי, גם אם אינני יודע לקרוא לו בשם.
מי השפיעו על כתיבתך? ממי אתה שואב השראה?
אני חושב שההשפעות העיקריות על כתיבתי הם כותבי התנ"ך ובעיקר ישעיהו הנביא, וכן לשון המשנה והפיוטים שיש בכתיבתם רהיטות רכה מתנגנת ומדויקת, אך מעל כולם משפיעים עלי בשנים האחרונות הסופר ש"י עגנון וחיים גורי המשורר הנפלא.
מה שיטת הכתיבה שלך?
מעשה הכתיבה אצלי מתחלק לשניים – איסוף הרעיונות שנכתבים בפתקים כאשר כל רעיון הוא בעצם שורה או שתים או שלוש, שמאופסנות בצד, לפעמים שנים ארוכות. רק כשמגיע צורך לשיר בנושא מסוים או עניין שחשוב לי, אני יושב ומשלים את השורות הללו, מלקט כמה מהדברים שאספתי משלב האיסוף ומייצר שיר שלם. את השורות הראשוניות אני מלקט בפתקים כל הזמן ובכל מקום פן יאבדו, ובניית השיר עצמו נעשית בשעות הפנאי, ונעשית בלילות ובטרם השכמה בעיקר.
מה השתנה בכתיבה שלך בזמן המאתגר של השנתיים האחרונות?
אינני חושב שהשירה שלי עברה שינוי מהותי במהלך השנתיים החולפות. עדיין עסוק באותם הנושאים, אך קיים דגש ניכר בכתיבה על הצורך בנחמה, בחסד ובאמונה בכדי לצלוח תקופה קשה זו.
האם אתה חושב שיש לך שליחות כלשהי בכתיבת השירה?
אני מאוד משתדל להביא את השירה אל הקהל הרחב דרך הרשתות החברתיות וגם דרך לשון פשוטה יחסית, עם תחכום, אך ללא כתיבת שירי חידות וחידודי לשון אשר מרחיקים את הקהל הרחב.
אני בהחלט רואה את עצמי כאחד שמקרב את השירה אל הציבור.
אבל אני חייב לומר שאני כותב מתוך הצורך להבין את עצמי ואת העולם, לא מתוך שליחות ספרותית, אלא מתוך כורח נפשי. המילים הן הדרך שלי לנשום.
אני כותב מתוך הצורך להבין את עצמי ואת העולם… המילים הן הדרך שלי לנשום.
אחרי המלחמה, אחרי המפגש עם ההרג, עם האשמה, עם האובדן, השירה הפכה לגלגל הצלה. כשאני מביט לאחור, אני מבין כי שירתי נולדה מתוך חיים של מתח תמידי, בין קודש לחול, בין מלחמה לשקט, בין עסקאות ומספרים קרים לשורות שיר המחפשות חסד.
איזו תובנה מהמסע שלך בכתיבה היית רוצה לחלוק עם כותבים.ות בתחילת דרכם?
אל תיעלבו מדחיות, ההכרה לוקחת זמן והתמדה כמו בכל מקצוע אחר, מעטים מאוד פורצים להכרה הציבורית בהתחלה ממש.
יש לך איזה טיפ לאיזון נכון בין הצורך להתפרנס לבין הזמן לכתיבה?
אין לי טיפ עבור אחרים, אך אני ממליץ לכותבים לדאוג לעוגן הפרנסה הקבועה בחייהם, גם כדי לכתוב בנחת ומתוך חופש אומנותי מלא. פרנסה ועיסוק ראשי מהווים הן עוגן והן איזון בין היצירה והרוח ובין חיי המעשה. הכלל הוא: שמרו על עיסוק יומיומי יציב, כביטוי באנגלית: Keep your day job.
מה בחייך מחוץ לשירה עשוי להפתיע את קוראיך?
אינני יודע אם זה יפתיע, אני כאמור רואה חשבון בהשכלתי ובמקצועי, יש שיראו סתירה בין עובדה זו ובין הכתיבה. אני איש של אנשים ושירות לאנשים, מרבה לפגוש חברים ולצפות במשחקי כדורגל ובעבר הייתי בעלים של קבוצת כדורגל לזמן קצר.
מה החוויה שלך מקריאת שירים בפני קהל – מה מאתגר ומה מספק?
הייתי מורה ומרצה בבתי ספר תיכוניים מכללות ואוניברסיטאות במשך שנים ארוכות בעברי, וזו אינה חוויה זרה לי, חושב שיודע היטב את מלאכת ההופעה בפני ציבור, ומאוד אוהב את המגע הישיר עם קהל.
אילו פרויקטים בעבודה אצלך כעת? לאן פניך מועדות?
אני עומד להוציא לאור ספר שירים שלישי שילקט המיטב מתוך ארבע שנות היצירה האחרונות.
כיצד תרצה לחתום את הראיון הזה? איזו אמירה תרצה שתישאר לאחר קריאתך כאן?
אם הייתי צריך לסכם במשפט אחד את שירתי, הייתי אומר: אני כותב כדי להפוך את הפצע לשפה, את השתיקה לתפילה, ואת החשכה לצוהר של אור.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
