האמנם בָּאֲוִיר הַבְטָחוֹת לְיָמִים טוֹבִים? - מגזין גלויה
תפריט
תפריט
י״ט באלול ה׳תשפ״ה 12.9.2025

האמנם בָּאֲוִיר הַבְטָחוֹת לְיָמִים טוֹבִים?

שלום לך,

שבוע רועד עבר עלינו. מבט אל הירח. אובדנים קרובים ורחוקים, תחושת רעד מוכרת ומפתיעה כאחת. הפתעות וחוסר יציבות בטריטוריה הקרובה, ברחוקה ובזו הרחוקה מאוד. שחרור ותקוות לשחרור רחב יותר. הניסיון למנות ברצף את קורותינו נראה בלתי אפשרי ודורש מאמץ, כמו נבירה במה שכבר מזמן אירע. לא הזמן דוחק לאחור אלא העומס הרגשי והקושי לעבד את כל ההתרוצצויות.

במסגרת ההתבוננות לאחור וההכנות למה שמתחדש, חידשנו השבוע מראה חדש לעמוד הבית של גלויה. נשמח לכל משוב ועצה טובה. השינוי מצטרף למראה המחודש (יחסית) של עמודי הקריאה – שירים, תפילות ומאמרים. חשבנו על הנוחות בעת הגלילה בסלולרי, ואם תקראו במסך המחשב – החוויה תהא מעט שונה. ואם תרצו לקרוא עוד על גלויה, אחרי שריכזנו את העיקר בשער הראשי, תמיד אפשר לגשת לעמוד המספר על כל הגלקסיה הצומחת שלנו – בעברית ובאנגלית. אפשר להיעזר גם במילון המושגיםבהמלצות הקריאהבאגרות ששלחנובקולות הקוראים, במה התמקדנו בעת השינוי? בחוויית הגלילה והגילוי של הטקסטים עצמם, ורק אחר כך – בסקרנות ובמסע בנתיבים המסתעפים אל המדורים והמדפים השונים. תהנו!

דימוי החצבים המתגעשים בצידי הדרכים – “מַבְקִיעִים אָדְמָה אֶל מַלְכוּת בְּלֹבֶן טָהוֹר” – מובילים את השיר של אהובה רקנטי על אודות אלול, שגם בתודעתה מתמלא בילדים ובילקוטים. כובד עסיס הרימונים מושווה אל כובד הילקוטים ועסיס הפירות העתידיים של הלימוד, כל אלו מרמזים שפתיחת שנה מובנת אצלנו כבשורה אל הטוב יותר. “מַשֶּׁהוּ מְפַיֵּס נִרְגָּשׁ לַבָּאוֹת” כותבת רקנטי, הלוואי הלוואי וכל הסדקים יתאחו וכל התהומות יפוייסו בשיבת האמונה, הרחבה והדקה.

גלויה היא מיזם הפועל בזכות קהילת הקוראות והקוראים והודות לכותבות ולכותבים שמוצאים בבמה זו בית. כבר כמעט שש שנים שהאתר הזה עומד, צועד, רץ, מדלג, שוהה, יוצר ומהדהד תכנים מגוונים. כל המלאכה נעשית מתוך אהבה ושליחות, ותמיכתכם מאפשרת לנו להמשיך להביא תכנים איכותיים ומרחב קריאה שצומח בנועם ובעומק. נשמח אם תרצו להצטרף לרקימה המתמשכת של המסע הזה איתנו גם בשנה העברית המתחדשת.

תמיכה בגלויה >>

🎗️שבת שלום והלוואי במהרה רוגע ושלווה והבטחות שיתממשו בטוב, 🎗️
הרבנית שרה סגל־כץ וצוות גלויה.

תיקון והתקנה

במוצאי שבת יצטרפו האשכנזים לאמירת סליחות. בין בלילה בין לפנות בוקר, בשונה מיקיצה של ‘תיקון חצות’ שהיא ליחידים (ולא ממש ליחידות) – הנוסחים של הסליחות, הניגונים וההתקבצות יחד – מעוררים איזו ערגה, גם בלי חרטות שקשורות בעולם המצוות, גם בלי הכאה ממשית על חטא אלא פשוט עם מבט אל הבאות.

יש משהו מבלבל במילה “תיקון”. אנחנו אומרים לתקן כמו לתקן ברז שדולף, לתקן טעות בחשבון. אנחנו מתכוונים – to fix, לאחות. אבל תיקון עולם? תיקון המידות? זה כבר סיפור אחר. תיקון אמיתי הוא לא להחזיר מה שהיה. זו בעצם התקנה, הכנה, טוויה ותפירה, מסדרון של תודעה לקראת מה שיבוא. הביטוי “עולם הבא” נובע מהתודעה של מה שבא ונפרש לפנינו, לא רחוק ובלתי מובן אלא בידינו ובסמיכות למקומנו עתה. במובן הראשוני של מושג ה”תיקון” הקבלי עומדת תודעת ההכנה ולא ריפוי שברים וניצוצות שהתפזרו, כל זה בא אחר כך. ביחד, אלו התקנות ותיקונים שאנו יכולים לאחוז במחשבה לקראת מה שמתחדש.

בדרך כלל בסוף השנה אנחנו עסוקים בתיקונים מזן של ‘מה שברנו, איפה נכשלנו’. אפשר לומר סליחות של מנגינה עתיקה של חרטה ובקשה אבל, יש גם את ההתקנה. התקנה – אולי כמו להתקין תוכנה חדשה במחשב ישן, שהוא אנחנו. לפעמים זה מה שצריך. להתקין אמון, להתקין סבלנות, להתקין עצמנו לכדי מבט אחר לא במקום סערות – אלא לנוע איתן אל הבאות.

התקנה, יותר מתיקון, היא הבטחה שאפשר לבנות. גם על מה שנהרס.

תקווה ותיקון בגלויה >>

🌪️🌿 ראיון עם המשוררת והעורכת קמה שיר 🌿🌪️

* | קמה שיר
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַחֲמֹל
בְּעֵינַיִם רַכּוֹת,
יַחֲזִיק אֶת הַלֵּב
בְּיָדַיִם גְּדוֹלוֹת,
יִלְחַשׁ לִי מִלִּים
מִתּוֹךְ הַמַּבָּט:
הִנֵּה אַתְּ
הִנֵּה אַתְּ
הִנֵּה אַתְּ

יש רגעים בחיים שבהם משהו חדש פורץ פנימה בלי הזמנה. קמה שיר כותבת בשם עט. היא משוררת ופסיכולוגית קלינית ומספרת שכך הגיעה אליה השירה – בגיל 33. בראיון שערכנו עימה היא מספרת על המסע שלה – מילדה שגדלה בבית דובר אנגלית והתביישה בשפה, דרך סטודנטית לספרות שלמדה לקרוא את הקונפליקטים החבויים בשירה, ועד למשוררת שמוצאת בכתיבה צורך קיומי.

מה שבולט בסיפור שלה הוא הקשר בין שני העולמות שבהם היא פועלת. “אני חושבת שהקשבה לטקסט טיפולי דומה מאוד להקשבה לשירה, יש לשים לב לאמצעים האומנותיים כגון שפה או תנועה, להקשיב למה שנאמר וגם לשמוע את מה שנאמר בפערים בין המילים”. היא מספרת איך לפעמים, בחדר הטיפולים, עולה לה שיר לראש והיא משתפת את המטופלים. השירה והטיפול נפגשים במקום שבו מחפשים את מה שמסתתר ברגעים היומיומיים.

פיקוס | קמה שיר
רָאִיתִי עֵץ הַמַּחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ,
גִּזְעוֹ כְּשׁוּרָה שֶׁל גּוּפִים
נִזְקָקִים זֶה לָזֶה,
עֲנָפָיו נִשְׁעָנִים עַל עַצְמָם.
כַּמָּה פְּאֵר
כַּמָּה עֶצֶב
בָּעֵץ הָעוֹמֵד לְבַדּוֹ
אוֹחֵז בְּעַצְמוֹ

בתקופה שבה “הכל מרפרף וחולף”, כדבריה, השירה מאפשרת לעצור, להתבונן, להרגיש. מאז המלחמה היא פתחה קבוצת וואטסאפ בשם “עת שירה” – “ביקשתי לעשות טוב”, היא אומרת, “אבל אני חושבת שבאופן לא מודע רציתי שיהיה לי מקום לדבר בו שירה”.

אנחנו מזמינות לקרוא את הראיון המלא – על החיפוש אחר האוויר שבין המילים, על קונפליקטים בשירה ובחיים, ועל הרגעים שמעצבים אותנו.

לקריאת הראיון עם קמה שיר >>

🌖🌕 כמעט ואפשר לשכוח שהיה ליקוי ירח 🌑🌔

כל כך הרבה קרה, גם בשבוע הזה. בראשיתו אפשר היה להתבונן בשמים ולחפש את ליקוי הירח כאילו ידינו פנויות מכל עיסוק, כאילו ליבנו נתון למה שגועש רחוק ולא יודע עלינו בכלל. וכך, דיווחים שונים, תיעודים ויצירתיות שופעת הובעו ביחסי רעות על הירח שלרגע נראה בוער ודבר לא נראה בו באמת לקוי.

נציע כאן לקרוא בשירי ירח שאצורים בגלויה:

• ירח | מיכאל זץ
• זוהר הירח | מורן בייטי
• * (בכל פעם כשהירח) | אורית כרמל רפאלי
• * (ירח מלא ואנוכי ריקה) | רבקה דבירה
• שמים | סמדר פלק-פרץ

📚 איך לכתוב כשלכאורה הכל כבר נכתב 📚

יותם פוגל, חבר הצוות הוותיק שלנו, פירסם בכתב העת “הו!” שיר שמעורר רצון גם להתפייט על היצירתיות והתעוזה שבו וגם פשוט לשתוק ולתת למילים לעשות את שלהן.

אז ממש כמו השיר, נניח כאן את מה שראשי בלבד.

נאותת שכדאי להגיע אל הערות השוליים, שהן לב הדיוקן – של הכותב, של החוויה של כולנו אל מול מילים-תובנות חדשות-ישנות. כאן וכאן.

אחינו ואחיותנו כל בית ישראל חרדל

לקריאה נוספת על:

היוזמת והמנהלת של מרכז גלויה ושל המגזין המקוון ״גלויה״, מנהלת גם את מיזם ״ברית אמונים״.
מורת הלכה המשיבה לציבור רחב, כותבת ומפרסמת בבמות שונות: מאמרים, שירים ותפילות.

מוסמכת תכנית ההלכה לנשים של בית מורשה ובוגרת כולל ההלכה לנשים של ישיבת מעלה גלבוע.
בעלת הסמכה נוספת גם מישיבת מהר״ת, ניו יורק.
מוסמכת גם מבית המדרש לרבנות ישראלית במכון הרטמן.
חברה בארגון הרבנים והרבניות ״בית הלל״ וב״תורת חיים״ ואף בארגון קולך, במסגרתו עוסקת בקידום נשים למדניות והתנדבה כרכזת בתחום הפגיעות המיניות.

מדריכת כלות וזוגות ובלנית.
אקטיביסטית בתחום של יחסי דת ומדינה, ביחס למקוואות ולבחינות הרבנות מטעם המדינה, הסגורות בפני נשים.
מנחה קבוצות של לימוד בית מדרשי וכתיבה יוצרת.

הרבנית שרה נשואה לאדם ואם לשלושה, גדלה וחיה כמעט כל חייה בירושלים. מתגוררת עתה עם משפחתה בניו יורק.

לאתר האישי של הרבנית שרה>>
לקריאה נוספת על הרבנית שרה במגזין גלויה>>
לעמוד הפייסבוק של הרבנית שרה>>
ליצירת קשר עם הרבנית שרה>>

כתיבה ועריכה משותפת (בהווה) של חברות.י צוות מגזין גלויה: הרבנית שרה סגל־כץ, יותם פוגלתפארת גולדפרד ואודיה גולדשמידט-אלחדד.

צוות פיתוח תכני פרוייקט דינה ה׳תשפ״ה: הרבנית שרה סגל־כץ, יותם פוגל, עדן לויטה, אבישג עמית שפירא, מיכל ברגמן.

חברות הצוות בעבר: חורש אל-עמי, ליאור שפירא, מאיה מזרחי, מרב למברגר, יהודית קגן, רחל רז, רינה איבלמן, נעה איזנברג, פלג בר-און ועדן לויטה.

לקריאה מורחבת על מגזין גלויה – היכנסו>>
לקריאת תודות לכל מי שנתנו ונותנים רוח גבית לאתר – היכנסו>>
להמלצות קריאה במגזין גלויה שהצוות מציע מעת לעת – היכנסו>>

אנא עקבו אחר תקנון האתר ביחס לתנאי השימוש במגזין גלויה ובתכנים המפורסמים בו. הטקסטים הפואטיים וביצועי שירים המופיעים ב׳גלויה׳ מתפרסמים הודות להסדרת זכויות היוצרות והיוצרים באקו״ם. באם נפלה שגגה ויש לתקן פרסום כלשהו באתר, אנא שלחו לנו הודעה.

במילון המונחים של מגזין גלויה כבר ביקרת?

האינדקס שיוביל אותך לנושאים נוספים שנכתב עליהם במגזין.

פוסטים נוספים מאת צוות מגזין גלויה

כ"ט בטבת תשפ"ב 2.1.2022
מאמר מתארח מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
מאמר שפורסם ב״כיפה״ בעקבות ממצאי הסקר של משרד הבריאות על מצב התברואה, הרישוי ו(אי-)עמידה בסטנדרטים נדרשים של מערך המקוואות שנערך לאורך שנת 2021
כ"ה בטבת תש"ף 22.1.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
טובלות בנחת היא קבוצה שקמה כדי לדבר על חוויית המקווה, ללמוד ולדבר על הלכה, מיניות, פמיניזם - ועל הטבילה עצמה
י״ט במרחשוון ה׳תשפ״ה 20.11.2024
שיר מאת
שרה סגל-כץ
פּוֹעֲמִים בִּכְמִיהָה לְשִׂיחַת הִתְעַדְכְּנוּת / וּנְשִׁימָה יַחַד. / בְּתוֹךְ הַמַּאֲמָץ - / בְּדִידוּת נִמְתַּחַת.
ח׳ בתשרי ה׳תשפ״ו 30.9.2025
איגרת מאת
הרבנית שרה סגל־כץ וצוות גלויה
⏱️ 5 דקות קריאה
איגרת הכנה ליום הכיפורים עם שירים, תפילות ורשומות - בין יראה לתקווה, בין חורבן לחיים, בין מסורת לחידוש ובין הפרטי לכללי. והצעה לציבור שמתקהל לתפילה ול״יזכור״.
כ"ב בסיון תש"ף, 14.6.2020
מאת
הרבנית שרה סגל-כץ
אי אפשר להימני משברים בזוגיות. ריבים יבואו ואיתם טינה ומשקעים. קינצוגי היא אמנות יפנית שיוצרת מהשברים אסתטיקה חדשה. לצד הבנייה, יש שברים שעדיף להימנע מהם.
י״ז באדר תשפ״ג 10.3.2023
גלויה מראיינת את
אהרלה אדמנית
מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.
מאז מתקפת השבעה באוקטובר
🎗️ בדאגה ובתקווה למען
שיבת החטופות והחטופים 🎗️
פירוט שמות כלל החטופות והחטופים שעדיין בשבי
י״ח באייר - ל״ג בעומר
מאת
צוות גלויה
לקראת ל"ג בעומר המזוהה עם טקס החלאקה, מקובצות ברשומה שלפניכם המלצות למאמרים, שירים ותפילות מתוך המגזין, שיסייעו ביצירת טקס 'חלאקה' או 'תלאתה' משלכם.
שבוע דינה
מפגש בירושלים
פואטיקה, צדק והעלאת מודעות לפגיעות מיניות | יום חמישי, י״א בכסלו ה׳תשפ״ה, 12.12.2024
י"ח במרחשוון תשפ"א 5.11.2020
מאת
צוות גלויה
מה חדש במגזין גלויה? - י"ח בחשון תשפ"א: סקירה של המאמרים, השירים והתפילות שהתחדשו במגזין גלויה בחודש חשון תשפ״א.
א׳ בניסן תשפ״ג 23.3.2023
מאת
צוות גלויה
פירוט על אודות השירה המתחדשת במגזין גלויה
מאת
צוות גלויה
הזמנה להגשת מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המתייחסים אל מושג החירות והמפגש בחג הפסח.
Scroll to Top

תודה שנרשמת

קו מפריד גלויה

עכשיו אפשר לגלות לך עוד

מגזין גלויה
אצלך במייל

קו מפריד גלויה

הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח מאמרים מהמגזין מפעם לפעם

הפניה נשלחה בהצלחה

קו מפריד גלויה

נחזור אליך בהקדם