עם בוא חג החנוכה ולצד הקושי לחגוג בזמן הזה בכלל ובוודאי חג שהשיח שסובב סביבו בדרך כלל נוגע לתחושת נצחון והודיה על קיומו של נס. עתה, כאשר הדאגה הגדולה לחטופות ולחטופים עודנה עימנו, כאשר המאבק וההתמודדות עם החודשיים האחרונים מאז השבת של חג שמחת תורה שנהפכו ליגון קשה מנשוא – אפשר לחפש בחג משמעות בכמיהה לאור ובהתעקשות על האור – הן בחיים האישיים והן בחיים הקהילתיים. תפילות, שירים וראיונות שהתפרסמו במגזין גלויה נשלחו כאיגרת של עוד תקווה בתקופה זו הרוויה בעצב.
חנוכה / עידית ברק
הֵיכָן הָאַחְרָאִי עַל הָאוֹר?
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁמִּלְחָמָה
אֲבָל נֵרוֹת נְשָׁמָה
וְנֵרוֹת חֲנֻכָּה
לֹא מִסְתַּדְּרִים יַחַד.
וְאִם כְּבָר חֲנֻכָּה,
מָה עִם הַשְּׁבוּיִים, הַנֶּעֱדָרִים,
הַחֲטוּפִים וְהַחֲטוּפוֹת?
מֵי אַחְרָאִי עַל הַנִּסִּים
וְעַל הַנִּפְלָאוֹת?
השאלות המלוות את ימות החנוכה השנה, שונות מכל התמודדות שקדמה לשנה זו – סביב היכולת להכיר באור, להודות על ניסים, להישען סיפורי המורשת ולחוש ככל שהחורף הופך לחשוך יותר – שבכל זאת הימים יחזרו ויתארכו והאור ישרור עם משכים ארוכים יותר. אבל השנה, חנוכה הזה שונה ביותר וזאת בשל הדאגה, העצב וההתנהלות תחת מלחמה ובאי-ודאות ביחס לחטופות ולחטופים.
ממש בשל כך חיבר ר׳ גבריאל אבן צור תפילה לחג החנוכה של שנה זו, על מנת להזכיר את השמש, להתחנן על מקור החיים ולקוות כי הטוב ישוב לשרור:
כוונות להדלקת נרות חנוכה תשפ״ד / גבריאל אבן צור
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, אָנָּא בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים קַבֵּל לְפָנֶיךָ בְּרָצוֹן אֶת הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאָנוּ מַדְלִיקִים.
בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָאוֹר הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט בְּעוֹלָמְךָ, תֵּן לָנוּ כֹּחַ לְהוֹסִיף וּלְהָאִיר לְבַל יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִהְיוֹת חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
וּכְשֵׁם שֶׁהִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר" (תהלים ק״ד, כ׳), כָּךְ תְּקַיֵּם בָּנוּ בִּמְהֵרָה "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן" (תהלים ק״ד, כ״ב).
וּבִזְכוּת האוֹר הַזֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ מְאִירִים כָּאן לְמַטָּה, תָּאִיר לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִלְמַעְלָה, ״כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר״ (תהלים ל״ו, י׳).
אַב הָרַחֲמִים, אָנָּא פְּקוֹד בְּרַחְמְךָ הָרַבִּים אֶת נַפְשׁוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וַחֲסִידֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמָּסְרוּ אֶת נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ בִּמְאֹרָעוֹת תשפ"ד.
וְהַיְּשָׁרִים יִזָּהֲרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד.
בִּזְכוּתָם וּבִזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֶיךָ בֶּאֱמוּנָה גַּם בְּלֵב הַחְשָׁכָה, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ אֲ-דֹנָי עַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּצָרָה,
וּבִפְרָט עַל הַשְּׁבוּיִים וְהַשְּׁבוּיוֹת, הַנֶּעֱדָרִים וְהַנֶּעֱדָרוֹת שֶׁחֶרֶב הָאוֹיֵב מֻנָּח עַל צַוְּארֵיהֶם.
אָנָּא אֲ-דֹנָי אַל דֳּמִי־לָךְ אַל־תֶּחֱרַשׁ וְאַל־תִּשְׁקֹט עַד אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ כֻּלָּם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם,
וְעַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: ״וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם״ (יחזקאל ל״ד, כ״ה), ״וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ״ (ויקרא כ״ו ו׳), ״וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים״ (יחזקאל ל״ד, כ״ה).
״וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי, אָדָם אַתֶּם. אֲנִי, אֱלֹהֵיכֶם״ (יחזקאל ל״ד, ל״א).
אמן כן יהי רצון.
שירים שיש בהם אור
עבור החג הזה בזמן הזה – ליקטנו כמה וכמה שירים שכבר התפרסמו באתר והאור בתוכם. הפנינו אליהם אלומת אור בכדי לקרוא אותם יחד ולהתמלא באמונה שישנו סדק של אור שהלוואי ויבקע ויעטוף:
- אור מאת רוני אלדד
- ראיתי סדק של אור מאת גילה ניסן
- אור ראשון בין השבילים מאת איריס שני
- האור היפה מאת יוסף עוזר
- אבקש לי אור מאת איריס בשירי
- אור בוקע מאת אהובה רקנטי
- * (אור הולך וגדל) מאת נועה ברנד
- א-לוהים מאת חנה אזולאי
- אש תמיד במקדש ו-חותם בתוך חותם מאת מיכל בר – אור קארו
- מילה אחת מאת עמית דרבקין חן
- כל האור שאיננו רואים מאת רפאל נפתלי
- יש שעה שהאור מאת רחל חלפי
מדור גלוית עיניים: במקום לעצום עיניים, לבחור במבט מפוכח במקורות חוסן
- רעיה אפנר, חברת קיבוץ עלומים לשעבר המתגוררת כיום בטבעון ועמיתה בבית המדרש לרבנות ישראלית, משוחחת עם הרבנית שרה על התמודדות עם אובדן ופגיעה בקהילה ועל צלם אלוהים שבנו. היא מביאה את תובנותיה הן כחברת קיבוץ בעוטף והן כאם ששכלה את בנה באסון
- ד"ר מוטי זעירא, מייסד ונשיא המדרשה באורנים ומייסד-שותף של בית המדרש לרבנות ישראלית, משוחח עם הרַבָּה תמר גור קראוזה על הזמר והניגון הישראלי, על תפילה, ועל מיזם "אותיות לנשמה" המשתמש בשורות שירים ישראליים לטקסי אזכרה.
גם רשומה עצמאית על האסופה של "אותיות נשמה" עומדת באתר. ברשומה, משתפים ד"ר מוטי זעירא והרַבָּה שירה לוין באיסוף שורות משמעותיות מהזמר הישראלי עבור הזכרת שמות הנפטרים באופן שאיננו בהכרח נשען על פסוקים מתהלים קי"ט, אלא מסתייע באותיות הפותחות שורות פואטיות ביצירות ישראליות. פרוייקט אותיות נשמה נועד לתת מבע למה שאין לו ביטוי, ולשמש ככלי למובילות ומובילי טקסי אזכרה מתוך: "תקווה שאוסף זה יהיה לעזר ולמזור" כמופיע בהקדמת המחברים לאסופה זו. אמן!
- אבי דבוש, תושב קיבוץ נירים שבעוטף עזה, מנכ"ל הארגון "קול רבני לזכויות אדם"ועמית בבית המדרש לרבנות ישראלית, משוחח עם יותם פוגל על מקומה של הקהילה בהתמודדות עם טראומה כה קשה.
- הרבה ד"ר ענת שרבט משוחחת על פעילותה עם משפחות החטופים, על יהדות התפוצות ועל הכלים שעומדים לרשותנו בתקופה שכזו. היא משוכנעת כי "העשייה בתוך הקהילה מאפשרת חוסן" וזו הרוח המלווה את פעילותה עתה, קודם לכן והלאה.
שכבה מתחת לשכבה ורובד מתחת לרובד – רשומה ותיקה של יעל נתנאל ישי בעל המותג ״היברו-שיק״
מילים שכתבה לפני כשלוש שנים יעל נתנאל ישי על החיבור שלה לטקסט, טקס וטקסטיל רלוונטיות גם עתה בשל השיחה שהיא מקיימת עם היחס שלה למסורת וליכולת לבחור כיצד ליצור דו-שיח אישי שלה ושל משפחתה עם רעיונות וחגים על פני לוח השנה:
״…החיבור בין טקס וטקסט מאפשר לנו להלביש גוונים ודגשים שונים על מהות החג. הוא מאפשר לנו לבחור וליצור אווירה ונושאים משתנים. הוא מאפשר לנו לפתוח את הלב ולחלוק את מחשבותינו עם היקרים לנו מכל.
הוא מאפשר גם ליהודים שאולי מנהלים מערכת יחסים לא מסורתית עם המסורת, למצוא בה רעיונות והשראה. מה שבעיני, אינו רק זכות אלא חובה. למצוא את המשמעות והניצוץ בין אם עבורכם חז"ל הם מקור סמכות ומצווה, או שכמוני, אתם רואים בחכמנו זכרונם לברכה גם את ביאליק״.
מומלץ ולקרוא שוב את דבריה של יעל ולשזוף את העיניים ביצירות העבריות שלה, שמלאות בשיק.
להכיר בנס: 8 דרכים להאיר את ה״יש״
רשומת המלצות מתוך הקיים במגזין גלויה לכבוד חג החנוכה דאשתקד. הפניית אלומות אור אל רשומות באתר מאירות מחדש את הקיים ומסייעות להודות, לשבח ולהתפתח – אפילו השנה.
פתאום כוכבים / נעם גבע
בְּסִמְטָה צָרָה
פָּנַס הָרְחוֹב כָּבָה
פִּתְאוֹם כּוֹכָבִים
רַבּוֹת וטובות – ספר חדש
השבוע יצא לאור ספרה של פרופ' עמיה ליבליך, רבות וטובות – הפמיניזם פוגש את היהדות. הספר פורש את סיפוריהן של 29 נשים ישראליות המשמשות בתפקידי רבנות. בספר נשמע קולן של נשים ממגוון זרמים ביהדות: אורתודוקסיה, קונסרבטיביות, רפורמיות, ישראליות וחילוניות. ליבליך כוללת בספרה את עצם הדיון על מהו שם התואר העברי לאישה המשמשת ברבנות, היכן היא יכולה לפעול והיכן (עדיין) לא, כיצד האישי משפיע על העשיה הציבורית וכיצד למרות השיתוף הנרחב והמרובד ישנם נושאים שקשה היה להביאם בספר בשל חששות למחירים אישיים וקהילתיים.
הספר פורש את הסיפורים השונים לפי סדר כרונולוגי של גילאי הנשים וכל סיפור אישי מצרף עוד שכבה של הבנה ביחס לסיפור הרחב של נשים ותפקידי הרבנות, נכון לעכשיו. הספר ארוג כיצירת שמיכת טלאים יחד עם פיסות פיסות של סיפורים לכדי יצירה אחת שלמה.
הראיונות שקיימה הסופרת והחוקרת התקיימו בזמן שנראה כבר רחוק, בשנת 2022. המתח הפנימי שאפיין את החברה הישראלית בעוז רב בשנה החולפת לא קיבל הד בספר בשל לוח זמנים זה. ודאי שההתרחשות המתוחה, הכבדה והרוויה באֵבֶל בחודשיים האחרונים – איננה נוכחת בדברים הכתובים בספר, אך תזמון הוצאתו עתה עשוי להביע אור ותקווה גם בתהליך של "תיקון עולם" המלווה את העשיה המתוארת בספר וגם, בשל התמונה הרחבה של צמיחה בתוך החברה הישראלית ולכידות שנוכחת למרות שוני ומחלוקות.
מרואיינות רבות וטובות המופיעות בספר התראיינו גם במדור גלוית עיניים במגזין גלויה ושיתפו בזוויות שונות של עולמן המקצועי והאישי. כותרת הפרק המביא את סיפורה של הרבנית שרה היא "לדבר גלויות על מה שכמוס" המהווה מוטו ל'גלויה' בכלל.
השקתו של הספר עתה איננה מלווה בקול תרועה רמה, כחלק מסדר היום האישי והכללי של כולנו. הלוואי וקריאה בספר בזמן הזה תשיב את הרוח ותזכיר אופקים חדשים שמעבר לקיום רווי התעוקות עתה.
עוד רגע קט נציין ארבע שנים להשקת מגזין גלויה
לפני כארבע שנים מגזין גלויה יצא לאור רגע לפני חג החנוכה.
במשך כמה שבועות הוא היה נגיש לקריאה ולהערות של הקהל הרחב ושל קולגות מקצועיות. לאחר מקצה שיפורים התקיימה ההשקה הרשמית כחודש לאחר מכן.
מיד עם ההודעה על עלייתו למרשתת אירח ד״ר הני זובידה ב"משכן הלילה" את הרבנית שרה לשיחה על האתר ולשם הדלקת נרות עבור הנוכחים באולפן ועבור הציבור. הרבה צמיחות התרחשו מאז במגזין, וישנן גם תכניות קדימה, אי"ה. כמובן שבזמן הזה, לא תודעה חגיגית שוכנת, ועל כן אותו זכרון הדלקת הנרות מונח כאן עבור השנים שחלפו ועבור חג החנוכה שאנו נתונים בו:
כשמייחלים ליציאה מאפלה לאורה – איחולים לחג:
בתפילה לבשורות טובות בכל יום ויום – כבימים ההם בזמן הזה,
הרבנית שרה סגל-כץ וצוות גלויה.
רוצה לקבל עדכונים ממגזין גלויה?
הפרטים שלך ישארו כמוסים וישמשו רק למשלוח אגרת עדכון מהמגזין מפעם לפעם
