תחום הליווי הרוחני משמעותי במגזין גלויה וצומח כל העת. נשמח במשלוח מאמרים, מסות, שירים, תפילות ועבודות אמנות וסיפורים וויזואליים שטרם ראו אור בבימה אחרת.

תהליך התפכחות פוגש אותנו בחיים בדרך כלל באופן לא מתוכנן. לאחר מכן, המבט שלנו גם על העבר וגם על ההווה משתנה. נשמח לקבל טקסטים המתייחסים לתהליך שכזה ולשלבים שאחרי התפכחות.

חוויית הפרידה לכשעצמה, כמו גם שלבים שמגיעים לאחריה - נוגעים בשבריריות החיים, אבל גם בבניה הלאה. החתימה והמציאה שאחרי, מבלי להכחיש את שבר ועצב - ראויים להיקרא במגזין גלויה ועל כן, אנא שלחו לנו מאמרים, שירים ותפילות המתייחסים אל הפרידה ואל פרקים שבאים לאחריה.

בין אם מעגל השנה הוא שמביא אותנו לציין סגירה או פתיחה של שערים בחיינו, בין אם אירועי חיים אחרים מעלים זאת - שינויים והתחלות חדשות, הם חלק מהשגרה (גם אם הם מייצגים שבירה של השגרה, לעיתים). נשמח במאמרים, שירים ותפילות המתייחסים למפגש שבין שינוי להתחלה, וגם בין שינוי לסוף.

שביעי של פסח ומציאת הזיווג מזוהים עם קריעת ים סוף. גלויה מצטרפת אל המבקשים את שאהבה נפשם

אסופת שירה מתוך פרסומי המגזין, לכבוד שביעי של פסח וזיהוי תאריך זה עם קריעת ים סוף בעת יציאת ישראל ממצרים. למרות סדר העדיפויות השונה עתה עם חרדה גדולה לחטופות ולחטופים, הכרענו להמשיך ב׳מסורת׳ זו שבמגזין ולהציע לצרף את כל התפילות והכוונות יחד לקריעת כל ים, מסך וחסם - מבלי להוריד כהוא זה מחרדת החיים והתקווה לשלום ובטח.

״את הבור שבחזהּ קשה יותר לראות. יש חולצה בדרך, סוודר, לעיתים גם ג'קט. אבל הוא שם.״ - סיפור קצר מאת רחלי ווקס על ״כיצד לא ליפול פנימה״.

כָּכָה זֶה / כְּשֶׁהַחַיִּים גְּדוֹלִים וּפְרוּשִׂים

אֵינָהּ יוֹדַעַת: זֶהוּ הַקּוֹד

כְּשֶׁהַחֲבֵרִים הַנְּשׂוּאִים שֶׁלִּי בָּאִים / אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת לָהֶם מַשֶּׁהוּ מָתוֹק / וְלָשִׂים מַשֶּׁהוּ נֶחְמָד בַּטֶּלֶוִיזְיָה

אֵיךְ נוּכַל לִפְשֹׁט / אֶת הַדַּעַת, לַעֲמֹד פְּעוּרִים מוּל עֵירֹם / הַמִּלִּים הָאֵלֶּה

גְּוִיּוֹת גּוּף, מַבָּטִים מְקֻלְּפֵי עֵינַיִם / שִׁבְרֵי מַרְאָה עַל הַמִּדְרָכָה.

תְּחִי הָרַוָּקוּת, אָמַרְתִּי / (אֶת בְּדִידוּתִי אֲנִי יוֹדַעַת לָשֵׂאת / לֹא אוּכַל גַּם אֶת שֶׁלְּךָ)

לִפְעָמִים הַבְּדִידוּת מְגָרֶדֶת לִי בְּחֻלְיוֹת הַגַּב / בְּדִיּוּק בַּמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְבַד

לְגַלּוֹת לָךְ / אַחֲרֵי שֶׁהַלֵּב נִקְרַע / מִתְגַּלֶּה / הוּא קַיָּם וּפוֹעֵם

לְאַפְשֵׁר לְעַצְמִי לְאַבֵּד אֲחִיזָה / לִצְלֹל עַד קְצֵה הָרֶפֶשׁ / עַד הַלֵּב / וּלְגַלּוֹת שֶׁגַּם בֹּץ הוּא קַרְקַע

וְרַק לְיוֹם אֶחָד / בִּשְׁאַר הַזְּמַן אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹר / וְנַעֲנֵית בְּחֶלְקִיּוּת / פְּעָמִים שֶׁאֵינִי נַעֲנֵית כְּלָל

לַעֲקֹד אֶת כָּל מָה / שֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁתִּהְיִי / אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לַעֲקֹד אוֹתָךְ

הַלֵּב גָּמַר אֹמֶר לִבְדֹּק / וַאֲנִי גִּלִּיתִי חִבּוּק שֶׁל מַכְתֵּשׁ / נֶחָמָה שֶׁל שָׁמַיִם

שיחה גלוית עיניים עם נעמה סדן על הבקשה לחיבור בין עולם התורה ועולם היופי ועל הבחירה והיצירה, על השפה המאד אישית שלה עם היופי שבטבע ועל היכולת לפתוח שערים ללימוד ולמעשה.

הַנֵּר מֵאִיר אֶת פַּחֲדֵי הַלֵּב / בְּחִפּוּשׂ עַתִּיק / אַחַר פֵּרוּרֵי הַמַּחֲבוֹאִים

הֵיכָן שֶׁנִּסִּינוּ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת יָבַשׁ / נִשְׁאֲרָה אֲדָמָה בִּלְבַד.

הַאִם נוּכַל לִהְיוֹת אֲנַחְנוּ. / כּוֹכָבִים שְׁקוּפֵי / עוֹר

שֶׁיִּהְיוּ הַכּוֹכָבִים מְפַכִּים בְּנִימֵי הַדָּם / מוּכָנִים לְהִקָּרֵא