אִמָּא, עַד הַסּוֹף / רַק עָלַי חָשַׁבְתְּ, / לֹא עַל עַצְמֵךְ.

אִם רַק תַּעֲבֹר לְיָדִי / אֶתְפַּזֵּר לְאַלְפֵי זֵרְעוֹנִים

שְׁקָעִים שֶׁהָיוּ בְּךָ רִכּוּךְ / נִמְזְגוּ, טְעָמִים בִּלְבְּלוּ חִכְּךָ

אַתְּ הוֹלֶכֶת וְדוֹהָה / רְכוּנָה, שֶׁלֹּא לוֹמַר כְּפוּפָה אוֹ / כְּפוּתָה, לָאִסּוּף שֶׁל מִי שֶׁהָיִית בְּטֶרֶם

עֵינֶיהָ נָעוֹת מִצַּד לְצַד / גּוּפָהּ לֹא זָע / עַל הַמִּיטָּה

גַּם כְּשֶׁפְּנֵי הָרוֹפְאָה עָטוּ סוֹף, / וּפָנַי גַּעְגּוּעַ.

לעקר הרים / לשבר סלעים / לקצץ בנטיעות

קִמְטֵי הַקְּשָׁיִים וְהָאַכְזָבוֹת / יַחְרְשׁוּ אֶת לְחָיַי / וְלֹא אַתְּ לֶחְיֵךְ

יָכוֹל לְהִמֵּס אֱלֵי אֲדָמָה / לְאַט, כְּשֶׁאֵין הַמְּהִירוּת / מַעֲכִירָה, לְהִתְפּוֹגֵג

וַאֲנִי שׁוֹאֶבֶת אֶל תּוֹכִי / מֵהַמַּרְפֵּק / אוֹתוֹ חֵלֶק בְּאִמִּי

יֵשׁ רְגָעִים בָּהֶם אֵינִי זוֹכֶרֶת מִי אֲנִי / וּמָה קָרָה לִפְנֵי הַשְּׁבִיעִי בְּאוֹקְטוֹבֶּר

אֶאֱסֹף כָּל מַה שֶּׁנָּשַׁר מִכֶּם, / לֹא הַרְבֵּה, עַל דַּרְכְּכֶם.

הַאִם הֵם יִתְיַשְּׁרוּ בְּנַחַת / אוֹ יִשָּׁאֲרוּ כָּךְ לְעוֹלָם, / מַנְצִיחִים מַעֲלָלַי, / לֹא נוֹתַר מָקוֹם לְהִתְעַרְסֵל בְּיָדַיִךְ.

הִנָּהּ הֵם בְּשִׁפּוּלֵי הָעוֹר / שֶׁאִבֵּד מִגִּהוּצוֹ. / הִנֵּה הִפְצִיעוּ רִקְמוֹת הַלֹּבֶן. / כָּאן וְכָאן וְשָׁם.

בְּאוֹתָן זְרוֹעוֹת שֶׁגּוּפוֹ / עוֹד נוֹצֵר אֶת חִבּוּקָן, / נִשָּׂא הוּא בְּבִטְחָה

לְלֹא אַרְנָק, אוֹ כֶּסֶף, חָסֵר / כְּתוֹבֶת וְזֶהוּת, מְטַיְּילוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו / לְלֹא מָנוֹחַ בְּכִיסָיו. וְאֵין דָּבָר

המשוררת חגית זוהרה מנדרובסקי הוציאה בשנה האחרונה לאור אנתולוגיה שערכה העוסקת בזקנה. בראיון היא משתפת על היצירה בכלל, על השירה שלה שיצאה בספר ב-2020 ועל ההירתמות למלאכת עריכת ספר הכולל את קולותיהם של משוררות ומשוררים שונים, דווקא על נושא הזקנה שלעתים מודחק מן השיח.

תָּו וְעוֹד תָּו, / תָּוֶיהָ שֶׁלָּהּ / בְּכָל הַתַּחֲנוֹת

אֲפִלּוּ הַקָּרוֹב / לוֹ בְּיוֹתֵר מְטֻשְׁטָשׁ עַד בְּלִי הַכֵּר

בָּעֶרֶב אֲנִי מְמַשֵּׁשׁ אֶת גּוּפִי / בּוֹדֵק אִם כָּל הַחֲלָקִים שְׁלֵמִים

עָלֶה הַנּוֹשֵׁר בַּסְּתָו, / עוֹד מַסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה / עִם הָרוּחַ.

לָהוּט כְּנַעַר צָעִיר / לִפְלֹט אֶת שִׁירָיו