מה אנחנו לוקחים על עצמנו, כיחידים וכחברה, כדי לדרוש ולהבטיח את שחרורם של כל שבויינו?

אַךְ בְּעוֹד רוֹמְמוֹת הַחֵרוּת בִּגְרוֹנֵנוּ - נִשְׁתַּנֵּק בַּחֲצִי הַכּוֹס / כִּי הַלַּיְלָה הַזֶּה חַיָּבִים לַחֲזֹר וּלְסַפֵּר - אֵין לָנוּ מָנוֹס / כִּי יֶשְׁנָם עוֹד מִי שֶׁחֵרוּתָם נִלְקְחָה וְהֻטְּלָה לְמַעֲמַקֵּי הַבּוֹר

פיוט תקווה ותפילה שנכתב לפני פרעות אוקטובר תשפ"ד, אך עם פרסומו לקראת שבת שירה של אותה שנה, קיבל הבית האחרון שלו משמעות כפולה ועצובה

התפילה הנאמרת ביום טוב ראשון של פסח בתפילת מוסף, קודם שמתחילים להזכיר טל בתפילת העמידה. תפילה זו זוכה לכבוד חג הפסח ה׳תשפ״ה לנוסח המשולב בחידושים כדי לבטא את הלכי הלב בזמן הזה. את החידושים כתב רבי נריה רפאל כנפו.

לַמְרוֹת הַ / אֵין-סוֹף שֶׁל הַזְּמַן, אָנוּ / נוֹשְׁמִים תָּמִיד אִתְּכֶם, הַלֵּב נִלְחָם לְעֵבֶר נְשִׁימוֹתֵיכֶם הַכְּלוּאוֹת.

בַּמִּילָה תִּקְוָה / יֵשׁ חוּט.

תפילה למען השבויים בעקבות אירועי השבעה באוקטובר.

לְרַגְלֶיהָ עוֹד נִכְרֶכֶת מִצְרַיִם / מַכְבִּידָה עַל הֲלִיכָתָהּ

הִנֵּה כָּל הַבַּיִת רֵיק מֵרִהוּט: / קִיר קַר. תְּרִיס שָׁחֹר.

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר / שָׁמַעְתִּי זַעֲקַת יְעֵלִי / וְהִיא גּוֹלָה בְּעוֹלַם / גּוֹלָה הִיא בָּעוֹלָמִי

דֶּלֶת, בַּיִת אוֹ יֶלֶד / לֹא יַרְעִידוּ כִּטְרִיגֶר / כְּשֶׁיַּחֲזֹר

הַשַּׁחְרוּר קָרָא לִי הַבֹּקֶר לָצֵאת אֵלָיו / נַעֲנֵיתִי לִקְרִיאָתוֹ וְיָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת / לִרְאוֹת הֲקָלְתָה הַמִּלְחָמָה

וְהָעִנְיָן הוּא, / שֶׁאַתְּ חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ / זֶה לֹא הַזְּמַן עַכְשָׁו לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת.

שֶׁבִּזְכוּת תּוֹסֶפֶת קְדֻשַּׁת הַנֵּר הַזֶּה / עַל נֵרוֹת שַׁבָּת קֹדֶשׁ שֶׁאֲנִי מַדְלִיקָ.ה / תִּזָּכֵר וּזְכֹר נָא אֶת אֲחֹתֵנוּ דִּינָה בַּת לֵאָה וְיַעֲקֹב, / שֶׁסִּבְלָהּ נִרְשַׁם בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, / שֶׁקּוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע, וְנָשְׂאָה נְקָמָה לֹא בִּשְׁמָהּ.

כחלק מפעילויות שבוע דינה שבמסגרת ׳שותפות דינה׳, כתבה נאוה בן-אור (שופטת בדימוס) דבר תורה לפרשת וישלח, עם בקשת צדק ולא נקמה - בקשה לעזרה למי שהיתה דינה, וכנגד הנקמה בה בחרו אחיה. בן אור היא חברה מייסדת בפרויקט דינה להכרה וצדק לקרבנות אלימות מינית באזורי קונפליקט, הפועל במסגרת מרכז רקמן, אוניברסיטת בר-אילן

נוח יותר להמשיך להתעלם מפוגעים, ולשתף איתם פעולה בשתיקה כאשר נערות צעירות משלמות את המחיר. האחריות להפסיק להקריב אותן לפוגעים מינית מונחת על כתפי הקהילה כולה.

הִיא לֹא חָלְמָה שֶׁמַּהֵר כָּל כָּךְ / תִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ. / שֶׁעֲדַת תַּנִּינִים תָּבוֹא אֶל גְּדוֹת הַנָּהָר / לְמַלְּאוֹ בֹּץ וְדָם.

סוֹגֶרֶת תֵּבוֹת / בְּחוֹתַם יַד אָדָם / אַתָּה מַבִּיט בְּמַאֲמַצַּי לְהִשָּׁאֵר שְׁלֵמָה

כאשר קהילה מבקשת להיענות לאתגר בהגיע תור פרשת וישלח בסדר קריאות התורה, וברור לחברות ולחברי הקהילה כי אי אפשר שלא להתייחס למעשה אונס דינה - אפשר לקיים טקס כדי להביע את הסולידריות עם דינה המקראית ויחד עם זאת לתמוך כך בנפגעות ובנפגעים בזמן הזה. כאן, אנו פרושה הצעה לכינון טקס קהילתי שמבקש להרחיב את המודעות לקיומן של פגיעות מיניות ובתוך כך מבקש לכונן מרחב של מוגנות.

לִרְאוֹת סֻלָּם וְלִבְחֹר שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת בּוֹ, אוֹ לָרֶדֶת. / לְקַוּוֹת שֶׁאוּכַל לָשׁוּב בְּחֶסֶד וּבְמִשְׁפָּט לָאֹהֶל, / כִּי בָא מוֹעֵד.

שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּשָׂפָה מְקַבֶּלֶת וְאוֹהֶדֶת, בְּמִלִּים טוֹבוֹת, / שֶׁיֵּדְעוּ לְהַצִּיב אֶת הַגְּבוּלוֹת שֶׁנְּכוֹנִים לָהֶם וְלִבְחֹר אֶת הַקְּשָׁרִים שֶׁטּוֹבִים לָהֶם, / שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ וְלֹא יִפָּגְעוּ, שֶׁיִּמְצְאוּ שְׁבִילִים מְהִירִים לְפִיּוּס.

אסופת שירים, תפילות ומאמרים מתוך הכרה בתהומות הכאב ובידיעה כי הצמיחה וההתחדשות לא פוסקים, גם בתוך האבלות המתמשכת. באסופה אפשר למצוא התייחסות אל הנורא אשר קרה ואל הדבקות בתקווה, למרות הכל. זוהי אסופה שישית מתוך סדרת האסופות לחודש תשרי/אוקטובר, המבקשת להיות למשענת בזמן הקשה מאז מתקפת השבעה באוקטובר ואילך. סדרת האסופות יוצאת כשת״פ של גלויה ורשות הרבים עם ארגונים קולגיאליים נוספים.

שמחת תורה, החג שלא ישוב להיות כשהיה. חג שבו נהוג לבקש על הגשם, והשנה, אחרי המבול הגדול, אנו בבקשה לגשם מרווה שיצמיח את שדותינו. האסופה שלפניכן.ם מנסה בעדינות רבה לאסוף מילים ומחשבות מאותו יום ארור ולהציע קריאה שיש בה מימד של כאב, אבל, ואבדן אך גם תקווה שמבצבצת ממעבה האדמה.