לֹא מְאֹד רָחוֹק מִכָּאן, / יָכֹלְתְּ לְהַחֲזִיק בְּלִבֵּךְ

מַבִּיט בְּכֻלָּם / לֹא מַבִּיט בֶּאֱמֶת.

לְכָל נִבְרָא יֵשׁ מַשְׁמָעוּת, / אָז גַּם עֲזִיבָתוֹ מַשְׁאִירָה חוֹתָם

בְּקֶצֶב הִתְהַוּוּת בֶּכִי רַע/ רָצִיתִי הֶאָטָה שֶׁלֹּא קָרְתָה.

סוֹגֶרֶת תֵּבוֹת / בְּחוֹתַם יַד אָדָם / אַתָּה מַבִּיט בְּמַאֲמַצַּי לְהִשָּׁאֵר שְׁלֵמָה

לְהָרִים אֶת עַצְמֵנוּ, מִי מֵאִתָּנוּ שֶׁהִצְלִיחַ

אִם כָּל הַטֶּבַע עֲדַיִן מַאֲמִין, / אָז גַּם אֲנִי.

אֵיךְ בָּרַחְתְּ / וְנִצַּלְתֶּם / וְיָרוּ עֲלֵיכֶם / אֵיךְ שָׂרַדְתְּ

וְהַדְּמָעוֹת שׁוֹטְפוֹת מִיָּדַיִךְ / אֶת הַדָּם הַקָּרוּשׁ / וְהַצַּעַר מַצִּיעַ אֶת מִטָּתֵךְ

בְּשִׁפּוּלָיו שֶׁל עֵמֶק הַבֶּכִי / נֶאֱצָרוֹת הַדְּמָעוֹת, / שְׁלוּלִית בְּחֹרֶף / שֶׁאֵין לוֹ קֵץ.

"תִּנְשְׁמִי עָמֹק," בִּקַּשְׁתִּי. עַד כַּמָּה שֶׁנִּתָּן. / יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ דֶּרֶךְ הַסְּטָטוֹסְקוֹפּ אֶת הַצַּעַר. 

הַאִם הִיא יוֹדַעַת שֶׁכָּל הָעוֹלָם / מַמְתִּין לְשׁוּבָהּ

צוֹפָה בַּטֵּלֵוִיזְיָה לָרִאשׁוֹנָה כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, / בְּחֹסֶר הַשֵּׁנָה נִדְמֶה לִי שֶׁהַכֹּל הָיָה חֲלוֹם.

זַנְבוֹת דְּרָכִים הִתְפַּתְּלוּ עַל גַּבּוֹת הֶהָרִים / כִּתְרֵי אֲבוּקוֹת הֻתְּכוּ לְזָהָב

הַזְּמַן הוֹלֵךְ וּמִתְאַחֶה לִזְמַן אֶחָד, / אַךְ לֹא בְּאֹרַח גְּאֻלִּי, כִּי בִּקְרִיסָה, בִּנְגִיסָה

בַּיּוֹם הַהוּא / נֶאֱטַם פֶּתַח רָקִיעַ / לֹא סֶדֶק טַל / לֹא  / נֶקֶב מָטָר 

סְבִיבִי אַלְפֵי כַּדּוּרִים חוֹלְפִים. אֲנִי שׁוֹמַעַת אֹתָם. אֶת חֶלְקָם רוֹאָה.

הָרְגָעִים מֵהֶם נִלְקַחְתֶּם – / קְרָעִים בַּזְּמַן. חשֶׁךְ בִּלְתִּי נִתָּן.

אֱלוֹהֵי הַנְּבוֹכוֹת, אֱלֹהֵי הַבּוֹכוֹת,

וְקָמָה בָּנוּ הֲבָנָה: הָאָדָם הוּא חַיָּה קְטַנָּה / שֶׁאֵינָהּ אוֹמֶדֶת נָכוֹן אֶת גָּדְלָהּ.

בַּיִת בַּקִּבּוּץ / כֵּלִים מְנֻתָּצִים

הבית בזמן אחר. כל השעונים שלו ממהרים בשעה. הם לא יודעים שבתל-אביב עברנו לשעון חורף.

וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ לֹא הִסְתַּרְתָּ / וְשָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאֲחוֹרֵינוּ / לֹא הֵסַרְתָּ 

אֲנִי זוֹכֶרֶת / שֶׁקָּרַסְתִּי