צוֹפָה בַּטֵּלֵוִיזְיָה לָרִאשׁוֹנָה כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, 
בְּחֹסֶר הַשֵּׁנָה נִדְמֶה לִי שֶׁהַכֹּל הָיָה חֲלוֹם.
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֵׁמוֹת, פָּנִים, פָּנִים שֶׁאֵין 
לָהֶם שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת שֶׁאֵין לָהֶם גּוּף –  
קַרְיָנִית הַחֲדָשׁוֹת בְּפָנִים חֲתוּמוֹת. 
הִיא מֵעוֹלָם לֹא קִוְּתָה לִהְיוֹת זֹאת
שֶׁתְּדַוֵּחַ עַל פְּלִישַׁת טוֹיוֹטוֹת לְבָנוֹת
בְּבֹקֶר שִׂמְחַת תּוֹרָה. הַנּוֹרָא מִכֹּל 
שֶׁקָּרָה, אָכֵן קָרָה. דִּמְעָה זָלְגָה
עַל הָאִפּוּר, עַל הַמָּסָךְ. הַפְּצוּעִים. 
הַפְּצוּעִים. לִסְגֹּר וְלַחֲזֹר מַהֵר.
בְּצַעַר וּבְיָגוֹן קוֹדֵר הַמְּצִיאוּת 
רַק מַתְחִילָה לְהִתְבַּהֵר.