״אדם לא צריך להיות נתון בסבל נפשי בצורה מתמדת בכדי לקיים הלכה״ - ראיון עם הרב יוני רוזנצוויג

וְנִסְתַּתְּרָה וְלֹא יָכוֹלְתִּי / לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹף. / וְאָז חָשַׁבְתִּי / שֶׁכְּבָר בְּרֵאשִׁית / צְעָדַי יָדַעְתִּי מָה יִהְיֶה

וּבְכָל זֹאת אֲנִי יְחֵפָה וּבְכָל זֹאת הַכֹּל רְסִיסִים

אֶת הַשַּׁיִשׁ בַּמִּטְבָּח הֶחֱלַפְתִּי / פָּאזֶל שֶׁל אֶלֶף חֲלָקִים הִרְכַּבְתִּי

עוֹד מְפַעֶמֶת / הַדְּמָמָה / שֶׁל הַמָּחָר

וַאֲנִי לֹא עוֹמֶדֶת / בַּקֶּצֶב / כְּזָרָה מֵהַצַּד / מִתְבּוֹנֶנֶת / בְּמַה שֶּׁמֻּכָּר מִתְהַפֵּךְ

המשוררת חגית זוהרה מנדרובסקי הוציאה בשנה האחרונה לאור אנתולוגיה שערכה העוסקת בזקנה. בראיון היא משתפת על היצירה בכלל, על השירה שלה שיצאה בספר ב-2020 ועל ההירתמות למלאכת עריכת ספר הכולל את קולותיהם של משוררות ומשוררים שונים, דווקא על נושא הזקנה שלעתים מודחק מן השיח.

הַיָּם מָלֵא פְּלַסְטִיק וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא כֶּתֶר / מַלְכָּה בְּעוֹלָם מְשֻׁנֶּה, רֵיקָה מִמַּחֲשָׁבָה, עֲרֻמָּה כְּחַיָּה, לוֹמֶדֶת דָּבָר

הַפַּעַם מַשֶּׁהוּ הִמְתִּיק וּבְכָל זֹאת הָרָעָב בַּבֶּטֶן וְהַגַּעֲגוּעַ / בַּלֵּב לֹא נוֹתְנִים לִי מְנוּחָה.

שַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל עַל רַגְלֵינוּ / שֶׁעִם מִשְׁקָלָן / אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים בְּכָל בֹּקֶר / לְהָרִים אֶת הָרַגְלַיִם

אֱלֹהִים אֲחֵרִים הָיוּ עַל פָּנַי / שֶׁיָּדְעוּ מָה אֱמֶת וְנָכוֹן וְיַצִּיב. / עָבַדְתִּי אוֹתָם בְּכָל מְאוֹדִי.

תֵּן לִי אֶת הָאַהֲבָה הַדְּרוּשָׁה לְהַעֲנִיק אֶת הַיֶּלֶד הַמֻּפְלָא שֶׁצָּמַח בְּקִרְבִּי לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ

שיחה גלויית עיניים עם הרבנית שלומית פיאמנטה על חינוך, על לימוד תורה ושו"ת, ועל מקומן של נשים בקודש - עם כניסת לתפקיד מנכ״לית ארגון רבני ורבניות בית הלל.

וְחָפַפְתִּי וְסָרַקְתִּי וְסִבַּנְתִּי וְהִתְפַּשַּׁטְתִּי / וְהוֹרַדְתִּי וְיָרַדְתִּי וְטָבַלְתִּי וּבִרְכָתִי וְעָלִיתִי / וְחִיַּכְתִּי וְהוֹדֵיתִי וְהִתְלַבַּשְׁתִּי וְשִׁלַּמְתִּי וְנָסַעְתִּי.

בַּלַּיְלָה כִּכְּרוֹת לֶחֶם גּוּף נִפְרָסוֹת / גְּבִישֵׁי מֶלַח דִּמְעוֹת יַהֲלוֹם נִקְרָשׁוֹת

שְׁתִיקָה צוֹפֶרֶת עֲצָמוֹת סוֹרֶקֶת בַּרְזֶל / חַפְּשִׂי צְעָקָה שֶׁנִּשְׁאֲבָה אֵלַיִךְ פְּנִימָה

הֶמְיַת נַרְקִיסִים חַיִּים הַכֹּל חַי מְאוֹד הַקְשִׁיבִי לִי / הַכֹּל מְאוֹד בַּחַיִּים

אַל תַּרְחִיקִי אוֹתִי / אַל תִּפְחֲדִי כְּשֶׁאֲנִי פּוֹחֶדֶת

וְהֶאֱמַנְתִּי בְּכָל לִבִּי / שֶׁנְּטִיָּתָן שֶׁל מִלּוֹת-עָתִיד / הִיא בְּהֶכְרֵחַ קָדִימָה

אֲנִי קוֹנֶה אֶת הָאַדֶּרֶת, עוֹטֶה עַל הַבְּגָדִים / חוֹצֶה אֶת הַהַדְסוֹן, טוֹבֵל / בַּנָּהָר שֶׁבַע פְּעָמִים.

כָּבֶה בְּנִגּוּן סָמוּי וְגָלוּי בְּצַעֲקַת דְּמָמָה דַּקָּה / בְּגִלְגּוּלֵי שֶׁלֶג מְשַׁתְּקִים בִּלְחִישַׁת צֵרוּפִים

הִתְאַמַּנְתִּי בַּלֵּילוֹת, שָׁבַרְתִּי כֵּלִים, / עָשִׂיתִי לִי תְּרָפִים, הוֹצֵאתִי עַצְמִי / אֶל הַחוּץ, נִתְגַּלֵּיתִי בְּאוֹרוֹת גְּדוֹלִים.

לְהֵעָגֵן / קוֹצֶיהָ בִּבְשַׂר גַּבֵּךְ / יִתְדוֹת הַגּוּף אֶל הַקַּרְקַע

אֱמֹר לְעַצְמְךָ: / אֲנִי בַּחוּץ עַכְשָׁו. אֲנִי יָכוֹל / לָלֶכֶת.