רְסִיסִים שֶׁל אוֹר וְחֹשֶׁךְ מַקִּיפִים אוֹתָנוּ כָּאן,
בְּלִי שֶׁאִישׁ שָׂם לֵב.
גַּם לֹא אֲנַחְנוּ.
הַאִם כָּךְ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים לִהְיוֹת
לְמִי יֵשׁ זְמַן לַחְשֹׁב עַל כָּךְ
הַכֹּל עוֹצֵר וּמִצְטַמְצֵם, אֲבָל כָּרֶגַע אֵין פְּנַאי.
רַק הַכְּאֵב הָרִגְעִי הַזֶּה,
רַק הַמַּבָּט הַנִּצְחִי הַזֶּה,
הִנְנוּ כָּאן.