תְּפִלָּה לַחֲלוֹמוֹת שֶׁכְּבָר לֹא יִתְגַּשְּׁמוּ.
שֶׁתִּהְיוּ שְׁלִיחִים נֶאֱמָנִים שֶׁל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁכֵּן יִתְגַּשְּׁמוּ. שֶׁתִּהְיוּ אֲדָווֹת בְּיָם וְכוֹכָבִים מְנַצְנְצִים בַּשָּׁמַיִם, שֶׁיָּאִירוּ מֵאַיִן בָּאתִי, מֵאַיִן לֹא בָּאתִי, וּלְאָן עוֹד אֲנִי אֵלֵךְ.
שֶׁתִּהְיוּ מַלְאָךְ שֶׁמְּחַבֵּר בֵּין מַיִם לַשָּׁמַיִם וְתָאִירוּ בִּי סִימָנִים שֶׁיְּדַיְּקוּ לִי אֶת הַדֶּרֶךְ.
שֶׁתְּלַוּוּ אוֹתִי וְתַזְכִּירוּ לִי מִי אֲנִי,
שֶׁתִּתְּנוּ בִּי צְנִיעוּת שֶׁלֹּא אַצְלִיחַ לְהַגְשִׁים אֶת כָּל חֲלוֹמוֹתַי,
וְשֶׁאֶהְיֶה בִּזְכוּתְכֶם בַּהוֹדָיָה שֶׁלֹּא הִגְשַׁמְתִּי אֶת כָּל חֲלוֹמוֹתַי.