פרפראזה על שירי יהודה עמיחי

אֱלוֹהִים לֹא רִחֵם עַל יַלְדֵי בְּאֵרִי וּכְפַר עַזָּה
גַּם לֹא עַל הַזְּקֵנִים וְעַל הַחַיָּלִים,
הִשְׁאִירָם עַל אַרְבַּע שׁוֹתְתֵי דָּם
הוֹבִיל אוֹתָם לְמִנְהָרוֹת אֲפֵלוֹת.
אוּלַי אֱלֹהִים כְּבָר זָקֵן מְאוֹד וְאֵין בּוֹ כּוֹחַ
מֵצִיץ אֶל יְלָדָיו פַּעַם בְּשָׁנָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמוּכָן לִסְלֹחַ
בְּעָבָר הָיָה נִשְׁאָר בְּסַבְלָנוּת לְרִקּוּדֵי שִׂמְחַת הַתּוֹרָה
אֲבָל עַכְשָׁו הוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו לְעוֹד שָׁנָה שְׁלֵמָה.
כְּשֶׁאֱלוֹהִים עָזַב אֶת הָאָרֶץ הוּא שָׁכַח אֶת אוֹהֲבָיו,
וְלָנוּ נִשְׁאַר רַק לִצְעֹק "אֱלֹהִים", וּלְחַפֵּשׂ אֶת זִכְרוֹ אוֹ אֶת שְׂרִידָיו

וְאַתָּה, עַמִּיחַי, מָה הָיִיתָ אוֹמֵר הַיּוֹם עַל הַמַּצָּב?
שָׁם בְּסַדְנַת הַשִּׁירָה בְּגִבְעַת רָם
יָשַׁבְתָּ מוּאָר עִם סְוֵדֶר גָּדוֹל לָבָן
וְכֻלָּנוּ סְבִיבְךָ
סִפַּרְתָּ עַל מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת
וְעַל אֲהָבוֹת יָפוֹת שֶׁבָּאוּ בִּמְקוֹם הַקְּרָבוֹת
מָה הָיִיתָ אוֹמֵר הַיּוֹם עַל יַלְדֵי הַגַּן הָעֲזוּבִים?
וְעַל הָאֵלִים הַנִּשְׁכָּחִים וְהַשּׁוֹכְחִים…
וּמָה בִּדְבַר הָאֱלֹהִים?