וְאוּלַי דַּוְקָא לְשָׁעוֹת רְגִילוֹת / בָּהֶן הַמִּלִּים קְבוּעוֹת, / כְּמוֹ שֻׁלְחָן שֶׁמְּבַקְשִׁים / אוֹ מַהֲלָךְ מְנַצֵּחַ שֶׁל יֶלֶד.

מַה מּוּזָרָה מִיתַת אָב / גַּם זֹאת שֶׁל אֵם, / שֶׁאַחֲרֵיהֶם אֵין כְּבָר עַל מִי לְהַצְבִּיעַ: / הִנֵּה מִשָּׁם יָצָאתִי

הָאֲוִיר עָלוּל לְהִתְעַיֵּף מֵאִתָּנוּ עוֹד בְּטֶרֶם יֵעָלֵם, / לָכֵן צָרִיךְ יוֹתֵר לִנְשֹׁם.

אֵין לָדַעַת מַהִי שְׁמִירַת דָּבָר, / אִם לְכַוְּצוֹ בְּכַף הַיָּד שֶׁלֹּא יִמָּלֵט, / אוֹ לְגַדְּלוֹ מֵעֵבֶר לָאֹרֶךְ הַמָּצוּי / וּלְהִתְפַּלֵּל לִשְׁלוֹמוֹ בְּמִטּוֹת הָעֶרֶב.

לִי עַצְמִי דַי בְּרֵיחַ הַפְּנִים שֶׁלָּךְ רַעְיָתִי / אֲשֶׁר נוֹשֵׁב לָאַחֲרוֹנָה עָלַי / כְּדֵי לָרֶדֶת לִמְרוֹמֵי יְסוֹדוֹתַיִךְ.

פְּנֵי בֻּבָּה אַדְמוֹנִית בַּחַלּוֹן / מַבָּט כָּחֹל וְנוֹקֵב וְאַפּוֹן

צְלִיל הַצְּעָדִים הַקְּטַנִּים הַמְּהִירִים / בַּחֲלַל הַדִּירָה לְזוּגוֹת צְעִירִים / מַגִּיעִים הַיְשֵׁר לְמִטַּת הַהוֹרִים

מֵהַמִּקְלַחַת / לַסָּלוֹן / יֵשׁ מֶרְחָק / כְּגֹדֶל יָם

כָּכָה / יוֹשְׁבִים לָהֶם / שְׁנֵי אֲנָשִׁים עַל סַפְסָל / בְּנִפְרָד / בְּיַחַד / לְכָל אֶחָד מֵהֶם / רַק חֲצִי לֵב

כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ / שׁוּב שָׁמַעְתִּי / אֶת הַבּוּם / הָעַלֿקוֹלִי / שֶׁל לֵב נִשְׁבָּר / שֶׁשִּׁנָּה אֶת יִעוּדוֹ / וְזִכָּרוֹן עַתִּיק / פִּלֵּחַ אֶת הַגּוּף / "אַתָּה אֵינְךָ נִצְחִי"

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ שֶׁעוֹד מְעַט אָמוּת./ אֲבָל אַתְּ כְּבָר נִרְדַּמְתְּ – / חָזֵךְ עוֹלֶה יוֹרֵד בְּקֶצֶב שֶׁמַּסְגִּיר / בְּקֶצֶב שֶׁמַּזְכִּיר – / כַּמָּה אֲנִי מְשַׁעֲמֶמֶת

כְּשֶׁנִּסְדַּקְתְּ וְחָשַׂפְתְּ אֶת הַשְּׁבָרִים / הֵם הֵסִיטוּ מַבָּט וְאָמְרוּ – / לֹא מַתְאִים, עַד לְכָאן, / אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא רוֹצִים

כְּשֶׁהַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ רַק הוֹלֵךְ וּמִתְעַצֵּם / אֲנִי יוֹדַעַת עוֹד פָּחוֹת אֶת הַסִּפּוּר – / הַכֹּל נִפְרַם וְלֹא נוֹתַר דָּבָר קָשׁוּר

לְהַבְחִין בֵּין עֲרָכִים שׁוֹנִים / בַּעֲלֵי שֵׁם דּוֹמֶה לְ ח.ר.מ / הִגַּעְתִּי לְ רְמַ"ח מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים בָּאָדָם

שִׁמְרִי אֲחוֹתֵךְ / מִן הַפֶּגֶר. / כַּמָּה זְמַן תּוּכְלִי לְדַמּוֹת / עַצְמֵךְ לְחַיָּה

מדור ״גלוית עיניים״ שמח להביא ראיון עם המשורר אהרלה אדמנית על השפעות של דמויות לאורך חייו, על החיפוש התמידי אחר כנות ואותנטיות ועל תהליכים של התאהבות איטית בספרות ובשירה, שרק עם בוא טלטלה לחייו ופצעים שנפתחו הביאו לפרץ כתיבת שירים משלו.

חֲצִי הַלַּיְלָה / מֵעַל תְּהוֹם / שֶׁנִּפְעָר בֵּין הַמִּטּוֹת / הַנִּפְרָדוֹת.

וְאַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ – מָה אַתְּ מַסְתִּירָה? / אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּחשֶׁךְ זוֹרֵחַ / וְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מְאִירִים יָרֵחַ אָדֹם

אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלֶיךָ בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה / אֲבָל אֵינֶנִּי מְסַפֶּרֶת עָלֶיךָ לְאִישׁ

הָאֶתְגָּר הַגָּדוֹל / הוּא לְהַצְלִיחַ / לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמִי / גַּם בְּחֶבְרַת אֲחֵרִים

הֵיכָן שֶׁנִּסִּינוּ לְקַבֵּל הַחְלָטוֹת יָבַשׁ / נִשְׁאֲרָה אֲדָמָה בִּלְבַד.

שירים רבים הצטרפו למגזין גלויה במהלך החורף, אולי במשהו - ימתקו הימים

הַסְּתָו זָרַח אָפֹר וְיָפֶה (אוּלַי מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל) / וְהָאָבִיב בְּשֶׁקֶט יָרוֹק בָּא וְנִרְדַּם. / אֵינֶנִּי שׁוֹכַחַת אֶת הַיּוֹם שֶׁיָּרַד עָלֵינוּ גֶּשֶׁם וְלָחַשְׁנוּ עַל סַפְסָל צַר

וְאֶזָּכֵר בְּכָל לַיְלָה בּוֹ עָטַפְתָּ אוֹתִי בְּעַנְנֵי נוֹצָה / וְאֵיךְ בְּבֹקֶר אָפֹר הִתְפַּלַּלְתָּ שֶׁאֶשְׁמַע אֶת קוֹלְךָ.