אֲנִי רוֹצָה לִלְמֹד / לָדַעַת הַכֹּל, לֶאֱכֹל הַכֹּל, לְהִתְמַסֵּר / לָאָמָּנוּת עַד כְּלוֹת

כְּשֶׁאֲנִי מַחֲזִיקָה אֶת בִּתִּי

הַגּוּף נָע הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין מַטְּלוֹת הַבַּיִת / וּפְקָקֵי הַתְּנוּעָה, מַתְּ וְהִכְנַסְתְּ כֵּלִים לַמַּדִּיחַ / וְגָרַפְתְּ אֶת הֶעָלִים בַּגִּנָּה

אַל תִּשְׁכְּחִי אֶת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם / רְאִי אֶת הַיָּד הַמְּתוּקָה / סַבְּנִי מְעַט אֶת הַלְּחָיַיִם

לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ. / תַּעֲמֹד וְתָכִין לִילָדֶיהָ / מַטְעַמֵּי אַהֲבָה טְהוֹרָה.

תִּרְאִי, הִיא אוֹמֶרֶת / הַכֹּל נָקִי וְרֵיק

גִּזְעוֹ כְּשׁוּרָה שֶׁל גּוּפִים / נִזְקָקִים זֶה לָזֶה, / עֲנָפָיו נִשְׁעָנִים עַל עַצְמָם.

הזמנה למשלוח אלינו מאמרים, שירים, תפילות, מסות, סיפורים קצרים, יצירות אמנות ועוד - המקיימים שיחה עם מעגל השנה.

יָמִים אֱלוּלִיִּים מְלֵאֵי צִפִּיַּת יְלָדִים / פּוֹתְחִים שַׁעַר בְּיַלְקוּט חָדָשׁ / מַלֵּא חֲשָׁשׁ וְתִקְוָה

תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת / שֶׁבָּהּ רוּחַ קְרִירָה שֶׁל רִמְזֵי סְתָו / פּוֹרַעַת לִי אֶת הַשֵּׂעָר

כָּל אֶחָד יָצָא אַחֶרֶת / אֶחָד חָמוּץ מִדַּי / הַלִּימוֹן נִשְׁפַּךְ מִבְּלִי מֵשִׂים / אֶחָד מֻפְצָץ בְּשׁוֹקוֹלָד עִם פִּצְפּוּצֵי נִחוּמִים / אַחַת שָׁכְחָה תִּיק מְלֵא נְזִיפוֹת

שֵׁב בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּךְ הַזֶּה / שֵׁב בְּתוֹךְ הַצַּעַר הַמְּעַכֵּל עַד אֲשֶׁר יַעֲלוּ מִפְרָשִׂיּוֹת הָאוֹר / מִבְּלִי לְפַתּוֹת אֶת הַלֵּב שֶׁיָּשׁוּב אֶל צִירוֹ

הוּא אוֹמֵר: "אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת אִתָּךְ", לְאִמָּא שֶׁלֹּא נִמְצֵאת. מָה עוֹד נוֹתַר לְלַקֵּט / מִשְּׁאֵרִיּוֹת הַסַּחַף שֶׁל הַיּוֹם?

הַיּוֹם אַתָּה מַמָּשִׁי יוֹתֵר מִשֶּׁתִּהְיֶה מָחָר / זֶה לֹא מַפְרִיעַ לִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ עַד קְצוֹת / הָעַכְשָׁו הַפָּרוּעַ הַזֶּה

אַתָּה עֲדַיִן מַרְגִּישׁ וַאֲנִי לֹא רוֹצָה לְגַלּוֹת לְךָ / שֶׁזֶּה חוֹלֵף / שֶׁהָעוֹלָם מִתְגַּלֶּה בִּכְסוּתוֹ הַמַּבְהִילָה / שֶׁמְּאֻחָר יוֹתֵר בַּחַיִּים אֲנַחְנוּ מִתְאַמְּצִים כָּל-כָּךְ לֶאֱסֹף מְעַט מִדַּי מֵהַזֹּהַר

אֲנַחְנוּ שׁוֹפְכִים מִלִּים וְנִפְסָקִים / וְקָמִים לִחְיוֹת אֶת מָה שֶׁקּוֹרֶה וְלֹא מַפְסִיק לִקְרֹא אֵלֵינוּ / בִּלְחִישׁוֹת מַרְעִיבוֹת

בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִרְמָס טַעַם הַדְּבָרִים / אֲנִי מְסַמֶּנֶת עַל הָאֲדָמָה בֵּינֵינוּ בְּאָדֹם: כָּאן זֶה קָרָה

יָצָאתִי לַגַּן / וּלְיַד כָּל צֶמַח עָצַרְתִּי / וְלָחַשְׁתִּי אֶת שְׁמוֹ

יוֹם אֶחָד דָּנִיאֵל יִהְיֶה אַדְרִיכָל. / כְּשֶׁהֵבֵאתִי לוֹ עִפָּרוֹן הוּא שִׂרְטֵט עוֹלָם שָׁלֵם / מִחוּץ לְקַוֵּי הָעֹנִי שֶׁלּוֹ

בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַנֶּצַח אֲנִי / מְעַשֶּׁנֶת סִיגַרְיָה מִשֶּׁלִּי. / גַּם אֲנִי לְבַד, אִמָּא, אֲבָל אֲנַחְנוּ יַחַד.

מְצִיאוּת חַיֵּינוּ הָיְתָה עֲזוּבָה / נִשְׁכַּחַת בְּצִדֵּי כְּבִישִׁים

קָפָאנוּ זוֹ מוּל זוֹ כַּחֲתוּלֵי רְחוֹב. / תַּעַזְבִי אוֹתִי בְּשֶׁקֶט, צָעֲקָה.

הִנֵּה, שׁוּב אֱלוּל עוֹלֵל שְׁאֵרִית סְלִיחוֹתָיו, / אֲנִי סוֹלַחַת לְעַצְמִי עַל מְחִירֵי עָבָר שֶׁנֶּאֱלַצְתִּי לְשַׁלֵּם / וּמְחַבֶּקֶת אֶת אֵלֶּה שֶׁנִּדֹּנְתִּי לָשֵׂאת.

ראיון עם המשוררת משי פרץ דרור על שירה, מוות, זיכרון ושכחה. פרץ דרור משתפת כיצד הכתיבה הפכה עבורה לכלי לדבר את הבלתי ניתן לדיבור. ראיון על הגבול הדק בין החיים לכתיבה.