וְהוּא הָיָה מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֵהַדַּף, / וּבִתְנוּעַת יָד רָפָה / מְקָרֵב אוֹתִי אֵלָיו

וְהוּא הָיָה נִמְצָא וְנֶעְתָּר, / בְּדַרְכּוֹ הַנֶּעֱלָמָהּ.

הוּא יִמְצָא אוֹתִי / גַּם כְּשֶׁאֶהְיֶה לְבַד

אֲנִי בָּא מִזְּעָקוֹת / הַאֵין וְהַשְּׁכוֹל שֶׁל הוֹרַי

הָרֶגַע הַזֶּה בָּא, / מַרְעִיד בִּטְלָלָיו / אֶת בְּרַק הַנֶּפֶשׁ

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי / הִגִּיעָה לְבַקֵּר הַמּוֹרָה לְסִפְרוּת

כְּבָר 27 שָׁנִים שֶׁאֲנִי מַתִּיז / טִפּוֹת מְשַׁכְּרוֹת / שֶׁל זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת

סְעָרָה--- / הִפְּכָה אֶת אַדְמַת הַבֹּץ / בְּקַרְקָעִית הַכּוֹס.

זֶה אֲנִי הַמַּאֲמִין בֵּין הַשּׁוּרוֹת / שֶׁאֶמְצָא אֶחָד עֲשִׂירִי קֹדֶשׁ

אֵשׁ לְבָנָה, / חַלּוֹן רַאֲוָה / לְנִשְׁמָתְךָ / הַחוֹלֶפֶת.

כְּמוֹ שׂוֹרֵד הַשֶּׁבִי / שֶׁחוֹזֵר הַבַּיְתָה / וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל / לְאַט לְאַט

וּבַלַּיְלָה הַהוּא הָיְתָה חֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה וְיָרֵחַ / שֶׁל חֹדֶשׁ חֶשְׁוָן: דִּבּוּר זֶה שֶׁהוּא מִצַּד הַחֹשֶׁךְ / יֵשׁ בּוֹ מִלִּים אֲבָל אֵין בּוֹ נֶחָמָה

ראיון עם אורה ברקן על ספר הביכורים ״מה שמכריע הוא המבט״: שירה מן היומיום, יצירתיות כדחף קיומי, הגירה ושייכות, והעברית כמקום ובית.

הִיא אוֹסֶפֶת מִלִּים

לוֹמֶדֶת לִחְיוֹת בְּלִי אֲדָמָה

לְהַטּוֹת אֹזֶן, לְהֵישִׁיר מַבָּט, לְרַפֵּד אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּצֶמֶר רַךְ וְלוֹמַר: / אֲנִי יְכוֹלָה לָזֶה.

חֶבֶל הַטַּבּוּר שֶׁלָּהּ / עָשׂוּי חֻלְיוֹת מִלִּים.

כְּמוֹ לְבֵנִים, / בּוֹנָה גֶּשֶׁר / בֵּינִי לְבֵין הָעוֹלָם.

הִשְׁאַרְתְּ אַחֲרַיִךְ סֵדֶר מוֹפְתִי.

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁתְּאַמְּצִי אוֹתָהּ אֵלַיִךְ / (אַתְּ פֶמִינִיסְטִית לוֹחֶמֶת) / הָאֵטִּי

הִיא מְטַאֲטְאָה גַּם זִכְרוֹנוֹת כּוֹאֲבִים, לְמָשָׁל אֶת כָּל אוֹתָם הָרְגָעִים שֶׁנִּשְׁמְטָה וְאַף אֶחָד לֹא הָיָה שָׁם כְּדֵי לִתְפֹּס.

לְקַוּוֹת שֶׁהַצַּלֶּקֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר תֵּדַע לְהַחֲזִיק אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ

הִנֵּה הֵם בָּאִים, הִנֵּה הַהֵלִיקוֹפְּטֶר מַעֲלֶה אָבָק בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַחוֹלִים וְשׁוּב הַשָּׂפָה שְׁסוּעָה, אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִלְמֹד שׁוּב לְהַגִּיד מִלִּים יוֹצֵאת יִפְחָה גְּדוֹלָה