לדבר גלויות על ספרות ורוח

בְּעִתּוֹת עֶצֶב, לִבִּי מְאַיֵּם לְהִשְׁתַּגֵּעַ / מְחַבֶּקֶת אוֹתִי חָזָק / מְדַמָּה אוֹתְךָ נֹכַח בְּתוֹךְ הַהֵעָדֵר

בַּפֶּסַח הַזֶּה / אֱלוֹהִים נָפַל / אֶל תּוֹךְ מִנְהָרָה

"קֹדֶם כֹּל אַל תַּעֲשִׂי נְזָקִים," / אָמַרְתִּי לְעַצְמִי / וְנִכַּשְׁתִּי עֲשָׂבִים שׁוֹטִים

לֹא יְכוֹלָה לְהֵרָדֵם. / חוֹשֶׁבֶת / מָוֶת שֶׁל קִירוֹת גְּבוֹהִים.

אֵיךְ אֶתְיַצֵּב בַּשָּׁעָה הַיְּעוּדָה / בִּפְנֵי עַצְמִי

הָיִיתִי חַיֶּבֶת לְהִשָּׁאֵר / וְלוּ רַק כְּדֵי לוֹמַר:

וְאִם נָעוּל - שֶׁיִהְיֶה / אֵי שָׁם מַפְתֵּחַ / בְּיָדוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ / שֶׁמַּקְשִׁיב.

הצעה לקריאת שירה לפני ואף במהלך ליל הסדר השנה, בעת הענקת תשומת לב לכסא הריק הממתין לשובם של 133 החטופות והחטופים. השירים שבאסופה זו נכתבו בין השבעה לאוקטובר לזמן הזה. הלוואי ותתגשמנה כל התקוות. הלוואי ובמהרה נחבוק בנות ובני חורין וישובו הביתה.

אֲנִי רוֹצָה לִפְתֹּחַ לָהֶן / לְיַצֵּב אֶת אַדְמָתָן הַסְּדוּקָה / לְסַמֵּן לָהֶן אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת.

בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת תִּשְׁלַח / אֶת תּוֹרָתָהּ הָלְאָה / בִּנְהָרוֹת הַמִּנְהָרוֹת

וּמְשַׁוַּעַת בְּלִבִּי שֶׁאַתְּ קַיֶמֶת שָׁם / בְּתוֹך הַשְּׁכוּנוֹת / שֶׁבְּעֵינַיךְ חֶמְלָה

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמֵךְ / מָה זֶה אֹמֶר / לִהְיוֹת, כָּזוֹ מִין בַּת חוֹרִין.

מַבָּטָם סוֹרֵק מָקוֹם / בּוֹר נִפְעַר / שָׁרְשֵׁיהֶם – תְּהוֹם.

כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה גָּעֲשׁוּ הַשָּׁמַיִם מֵעָלֵינוּ / בִּרְעָמִים אַדִּירִים הִרְעִידוּ אֶת חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת / בִּסְעָרָה נֶחֱרַד הַלֵּב וְהַגּוּף נִדְרַךְ

עֵינַי עֲצוּמוֹת לִרְוָחָה / שֶׁלֹּא תִּבָּהֲלִי מִמַּבָּטִי הַסָּתוּר

הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ עוֹבְרִים כְּמוֹ מְטֻטֶּלֶת / מִתְנוֹעֲעִים מִקָּצֶה לְקָצֶה

בַּחוֹלוֹת הַפֶּה יָבֵשׁ / וטוֹב שֶׁכָּךְ אִי אֶפְשָׁר / לְדַבֵּר וְאַף לֹא לִבְכּוֹת / עַכְשָׁו

בַּיּוֹם בּוֹ אֲחֵרִים בִּקְּשׁוּ אֶת הַשָּׁמַיִם / אַתְּ פָּנִית לַאֲדָמָה

שׁוֹאֵל הַאֻמְנָם / עוֹד יָבוֹאוּ / יָמִים שֶׁעוֹד / נָכוֹנוּ לָנוּ

אַתָּה מֵבִין, אֲנִי כְּבָר עֲיֵפָה / מִלִּכְאֹב

שֶׁתָּצִיעִי לָקַחַת אֶת הַיְּלָדִים אֲלֵיכֶם לְכַמָּה יָמִים בַּחֹפֶשׁ / (אֲפִלּוּ שֶׁשְּׁנֵיהֶם כְּבָר בַּעֲלֵי רִשָּׁיוֹן)

וּכְכָל שֶׁהַזְּמַן עוֹבֵר / אַתְּ לֹא חֲסֵרָה פָּחוֹת / אֶלָּא יוֹתֵר

גַּם כְּשֶׁפְּנֵי הָרוֹפְאָה עָטוּ סוֹף, / וּפָנַי גַּעְגּוּעַ.

אסופת שירה מתוך פרסומי המגזין, לכבוד שביעי של פסח וזיהוי תאריך זה עם קריעת ים סוף בעת יציאת ישראל ממצרים. למרות סדר העדיפויות השונה עתה עם חרדה גדולה לחטופות ולחטופים, הכרענו להמשיך ב׳מסורת׳ זו שבמגזין ולהציע לצרף את כל התפילות והכוונות יחד לקריעת כל ים, מסך וחסם - מבלי להוריד כהוא זה מחרדת החיים והתקווה לשלום ובטח.