לדבר גלויות על מאמרים, שירים ותפילות מאורחות.ים

מַסָּע אָרֹךְ אֶל הַיָּרֵחַ בְּדִמְמַת קְבָרִים / כּוֹחַ הֲגִ'י פּוֹעֵל עַל הַגּוּף בְּאֹפֶן מְשַׁתֵּק

הַשַּׁחְרוּר קָרָא לִי הַבֹּקֶר לָצֵאת אֵלָיו / נַעֲנֵיתִי לִקְרִיאָתוֹ וְיָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת / לִרְאוֹת הֲקָלְתָה הַמִּלְחָמָה

כּוֹס זְכוּכִית עִם מַיִם / נִצֶּבֶת עַל הַשֻּׁלְחָן / מוּל מְנוֹרַת הַלַּיְלָה.

וְהָעִנְיָן הוּא, / שֶׁאַתְּ חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת לְעַצְמֵךְ / זֶה לֹא הַזְּמַן עַכְשָׁו לִהְיוֹת מְאֻשֶּׁרֶת.

הַמֵּתִים שֶׁלִּי נִדְחָפִים קָדִימָה לִזְכּוֹת / בְּדֶמַעה זָרה.

אַשְׁרֵי הָאֶבֶן שֶׁנּוֹעֲדָה לִהְיוֹת רַק אֶבֶן / בָּרוּחַ וְגֶשֶׁם מֻנַּחַת דּוּמָם / אֵינָהּ מַרְגִּישָׁה דָּבָר.

שֶׁתַּגִּיד: נִפְלָא שֶׁאַתְּ אֲהוּבָה / וְכֹה מְשַׂמֵּחַ שֶׁאַתְּ מִתְחַדֶּשֶׁת, / תִּרְאִי שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר לְטוֹבָה

הָיִיתִי נָבוֹךְ לְהַחֲזִיק תְּמוּנָה שֶׁל יֶלֶד בֶּן אַרְבַּע וְלוֹמַר "זֶה הַדּוֹד מְשֻׁלָּם".

עֵינַי הַמְחַפְּשׂוֹת

לֹא מְאֹד רָחוֹק מִכָּאן, / יָכֹלְתְּ לְהַחֲזִיק בְּלִבֵּךְ

מַבִּיט בְּכֻלָּם / לֹא מַבִּיט בֶּאֱמֶת.

לְכָל נִבְרָא יֵשׁ מַשְׁמָעוּת, / אָז גַּם עֲזִיבָתוֹ מַשְׁאִירָה חוֹתָם

הַשְּׁתִיקָה מַחְנִיקָה אֶת מָה שֶׁיָּכֹל לִהְיוֹת:

הִזָּהֵר, יֶלֶד, / פֶּן תִּהְיֶה / מִדַּי.

בּוֹאִי יַלְדֹּנֶת, / עֵינַיִם אֵלַי, / הַבִּיטִי בִּי / אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי- / אֲנִי מֵעֲתִידֵךְ.

הַגַּעְגּוּעַ / שׁוֹחֵר לַחָפְשִׁי / כְּפִי שֶׁהוּא שׁוֹחֵר לַטֶּרֶף, לַכִּלָּיוֹן

עֲזֹר לָנוּ לְחַזֵּק אֶת הַקּוֹל הַנִּשְׁבָּר / וּלְאַמֵּץ אֶת הַזְּעָקָה הַדּוֹמֶמֶת, / שֶׁל אֵלּוּ שֶׁקִּירוֹת הַמִּשְׁפָּחָה הַמְּגִנִּים / הָפְכוּ בַּעֲבוּרָם לְחוֹמוֹת בֵּית הָאֲסוּרִים

אֵל מָלֵא רַחֲמִים וָחֶסֶד, שְׁלַח נָא רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַיִם, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, לְכָל מִי שֶׁנּוֹשְׂאוֹת וְנוֹשְׂאִים בְּתוֹכָם לָעַד אֶת מַשָּׂא הַפְּגִיעָה וְהַכְּאֵב.

שֶׁנַּשְׁכִּיל‭ ‬לְכוֹנֵן‭ ‬עוֹלָם‭ ‬בָּטוּחַ‭ ‬וְיַצִּיב‭,‬ / שֶׁיֵּשׁ‭ ‬בּוֹ‭ ‬דִּין‭ ‬וְיֵשׁ‭ ‬דַּיָּן‭, ‬זֶה‭ ‬מְדַבֵּר‭ ‬וְזֶה‭ ‬בָּא‭, ‬/ שֶׁיָּמִירוּ‭ ‬הַחֶסֶד‭ ‬וְהָרַחֲמִים‭ ‬כָּל‭ ‬צֵל‭ ‬וּמַחְשָׁךְ‭.

אָנָּא עֵין הַחַיִּים / מַלְּאִי בּוֹרוֹת רֵיקִים מִמַּיִם / שֶׁנֶּחְדֵּרוּ / וּמִנַּחַל עֶדְנֵךְ / תַּשְׁקִי פִּיּוֹת צְמֵאִים לְצֶדֶק

שֶׁבִּזְכוּת תּוֹסֶפֶת קְדֻשַּׁת הַנֵּר הַזֶּה / עַל נֵרוֹת שַׁבָּת קֹדֶשׁ שֶׁאֲנִי מַדְלִיקָ.ה / תִּזָּכֵר וּזְכֹר נָא אֶת אֲחֹתֵנוּ דִּינָה בַּת לֵאָה וְיַעֲקֹב, / שֶׁסִּבְלָהּ נִרְשַׁם בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, / שֶׁקּוֹלָהּ לֹא נִשְׁמַע, וְנָשְׂאָה נְקָמָה לֹא בִּשְׁמָהּ.

יְבָרֵךְ וְיִשְׁמֹר וְיִנְצֹר אֶת כָּל הַחֲטוּפוֹת וְהַחֲטוּפִים השְּׁבוּיִים וְהַנֶּעֱדָרִים בְּתוֹךְ שְׁאָר אַחֵינוּ בֵּית יִשְֹרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה

כחלק מפעילויות שבוע דינה שבמסגרת ׳שותפות דינה׳, כתבה נאוה בן-אור (שופטת בדימוס) דבר תורה לפרשת וישלח, עם בקשת צדק ולא נקמה - בקשה לעזרה למי שהיתה דינה, וכנגד הנקמה בה בחרו אחיה. בן אור היא חברה מייסדת בפרויקט דינה להכרה וצדק לקרבנות אלימות מינית באזורי קונפליקט, הפועל במסגרת מרכז רקמן, אוניברסיטת בר-אילן

הרבה אסנת אלדר מנתחת את סיפור דינה דרך הפרשנויות המסורתיות שניתנו לחלקים מתוכו, ומבקשת להשיב לדינה את קולה, את זהותה, ואת מי שהייתה לפני שהולאמה לצרכים פוליטיים. מה השתנה בין ימיה של דינה לבין ימינו ביחס החברתי לנפגעות ונפגעים?