אֲנִי עוֹקֶבֶת אַחַר הַיֶּלֶד
אֲשֶׁר מַבִּיט אֵלִי בְּאַהֲבַת תָּמִיד,
מַכְנִיס אֶת הָרֹאשׁ מִתַּחַת לַחֻלְצָה שֶׁלִּי
בִּזְמַן שֶׁהוּא מִתְבַּיֵּשׁ
אוֹ עָצוּב.
הַגּוּף שֶׁלִּי עֲדַיִן מוּבָן מֵאֵלָיו.
וְכָל בֹּקֶר לִבִּי חָלָל:
הַאִם זֶה הַיּוֹם.

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ שֶׁזֶּה הָיָה אֵצֶל אָחִיו הַבְּכוֹר:
זְמַן קָצַר אַחֲרֵי שֶׁנֶּעֶלְמוּ צַבֵּי הנינג'ה
מִתַּחַת לָרַגְלַיִם,
עָמַדְתִּי בַּמִּטְבָּח, קוֹלֶטֶת אֶת הַיֶּלֶד, יָשָׁר מִן הֶחָצֵר
(רֵיחַ בְּנִי. קְוֻצּוֹתָיו.
כָּל הַזְּמַן שֶׁבָּעוֹלָם –
וְאִישׁ לְעִנְיָנָיו).
הָיְתָה זוֹ נְשִׁיקַת יְלָדִים אַחֲרוֹנָה.
לֹא יָדַעְנוּ אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה.

(אסי פרבר, מתוך הספר "חית הפנים", הוצאת עם-עובד, 2004)