בסוף את מתרגלת

א. דם

בַּסּוֹף אַתְּ מִתְרַגֶּלֶת אֲפִלּוּ לַצֶּבַע. הַכְּתָמִים הַזָּרִים, שֶׁהִגְעִילוּ אוֹתָךְ
הוֹפְכִים מֻכָּרִים. הָאָדֹם הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה הוֹפֵךְ אֵיכְשֵׁהוּ
פָּחוֹת פּוֹאֵטִי. אַתְּ מְנַקָּה אוֹתוֹ בְּאֶצְבָּעוֹת מְיֻמָּנוֹת, בְּלִי לַחְשֹׁב
וּמַרְאָה לְאִמָּא טֶבַע מָה זֶה.
בַּסּוֹף אַתְּ מִתְרַגֶּלֶת לָהוֹרְמוֹנִים. לַפִּצְעוֹנִים שֶׁמְּנַקְּדִים אֶת פָּנַיִךְ
כְּמוֹ מִלּוֹת שִׁיר, לַתְּשׁוּקָה הַבִּלְתִּי נִשְׁלֶטֶת לְשׁוֹקוֹלָד, וְהָמוֹן.
לָעֶצֶב הַלֹּא-מֻסְבָּר. וְהָרָעָב, וְשִׁבְרוֹן הַלֵּב, בַּסּוֹף אַתְּ אֲפִלּוּ
מִתְרַגֶּלֶת לַכְּאֵב.

אֲבָל אַתְּ לֹא מִתְרַגֶּלֶת לָרַעְיוֹן.

ב. בכורות

כְּשֶׁהֵבַנְתִּי מָהֵן בֵּיצִים, סֵרַבְתִּי לֶאֱכֹל אוֹתָן כַּמָּה זְמַן.
הָיִיתִי אוּלַי בַּת שֶׁבַע
אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה הִסְבִּירָה לִי אָז שֶׁאֵין בָּהֶן חַיִּים בֶּאֱמֶת
כִּי הֵן לֹא מֻפְרוֹת (כָּכָה אֲחוֹתִי מְדַבֶּרֶת: עֻבְדָּתִית.
חֲמִימָה וּפְשׁוּטָה וְחַד-מַשְׁמָעִית כְּמוֹ סְוֵדֶר).

הֵן לֹא מֻפְרוֹת, הִיא אָמְרָה,
אָז זֶה בְּסֵדֶר

ג. חושך

הַיּוֹם אֲנִי אוּלַי גְּדוֹלָה מִכְּדֵי לְהֵאָחֵז
בַּמִּלִּים שֶׁל אֲחוֹתִי, בַּחֲמִימוּת מְנַחֶמֶת.

לַאֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה יֵשׁ הַיּוֹם אַרְבָּעָה יְלָדִים
וַאֲנִי, גַּם הַחֹדֶשׁ,
מְדַמֶּמֶת.