רשומה ראשונה בבלוג החדש במגזין גלויה. כאן, אני משתפת באופן אישי יותר את חום הלב שהוא המניע העיקרי לעולם הדעת והמעשה.

אחרי שנתיים עם מגזין גלויה

לכבוד פתיחת השנה השלישית של מגזין גלויה הרגשתי שיש צורך בקול אישי, מבעד לעולם שצמח לו כאן, עם עצים וענפים, ציפורים ופרחים, מעיינות ומערות. בחלק הזה אני מבקשת לתת הד לרגשות ולמחשבות שמאחורי הפעילות של המגזין. אני מבקשת לכתוב בגילוי לב ומעבר לכל משימה של הענקת ידע וכלים לחיים הפרטיים, הטקסיים והיומיומיים. אני רוצה לשתף באופן אישי יותר את חום הלב שהוא המניע העיקרי לעולם הדעת והמעשה.

בשנתיים האחרונות עמלנו, צוות המגזין ואני, על על האתר. זכינו לחגוג את היציאה לדרך בערב חורפי, חמים ומרגש בבית מלא בנשים ובאנשים. לא שיערנו שתוך כחודשיים ניסגר, נתגונן וניכנס לתקופה ארוכה מאד של רצוא ושוב בין שגרה להפרתה, בין ריחוק לבין חיוב בצמצום תנועה, בין מפגשים אנושיים משמעותיים ופועמים אל מול התקת תלת המימד אל מסכים, חדרי בידוד והתכנסויות פנימה פנימה.

לאחרונה מלאו שנתיים למגזין גלויה וגם למגיפת הכתר הרובצת על ראשנו וליבנו. בין COVID לכובד, בין נצחון הרוח את התשת הטלטלות – מספרים לנו שהחוויה המרכזית מתבטאת במילה ״טרללת״ והנפש בין לבין חוככת.
באופן טבעי ולא לגמרי מפתיע מתברר שבחסות השנתיים הללו צומחים דברים נפלאים. גם בערוגה הקטנה שכאן, צמח לו האתר וחלקים חדשים שלא היו בחלום הראשית נארגו אל תוך הקיים בנינוחות. איגרות נשלחות מדי פעם בפעם כדי לספר על שהתחדש וכיף לגלות כניסה ותנועה מרובה בין הרשומות השונות. רציתי להעמיד ספריה שתהיה עולם שאפשר להגיש אליו יד ולמצוא ידע, מזור, פתיחת כיוון חדש, מענה ובסיס לדיאלוג עם עצמנו וסובבנו. אני יודעת, לעיתים נכנסים לכאן ומתמלאים חדווה בעושר ולעתים יש גודש. בכל עת אנו משתדלות להבין כיצד לכוון את התנועה הפנימית שתגלה אדוות בקצב נכון.

בשנתיים האלה אני נהנית מן הזכות לחזות בצמיחה של האתר ולהודות על כל משלוח שיר, מאמר ותפילה, תמונה או רעיון ותמיד מתרגשת מכל מייל אישי שממשיך את השיחה. כחלק מההתמודדות הטבעית של כולנו בעידן זה גם אני מתמודדת עם א.נשים קרובים אלי שפקד אותם אסון או חלו ולעיתים אני מרפה במעט לשם צבירת כוח ופניות. בשנתיים הללו המשכתי ללמד וליצור, לכתוב וללמוד, במעגלים תמידיים. ההוראה הפרטנית והקבוצתית והליווי האישי תמיד מפיחים בי עוד חיים, ולצד הפלא והאושר אני מלווה גם התמודדויות שלעיתים מעוררות בי כאב וְאִלְּמוּת. אינני נכנעת לכל אלו, אך לעתים שוהה ונושמת בנפרד כדי להמשיך.

עונה חדשה, פריחה חדשה

באיבו של החורף סיפרתי מעט על כך שאני לא מפחדת מדרך ארוכה, גם אם יש בה יגון, בכתבה שהתפרסמה במגזין ״נשים״. סיפרתי גם על הסבלנות ביחס למקומן של נשים בחיי ההלכה, על האמונה בחיים ובבריאות והתייחסתי גם בקצרה אל נושא הפגיעות בעולם הדתי ואל התובנות שלי ביחס לניצולי יחסי כוח, ביחס לצורך במוגנות ולתקווה כי בכל זאת יש שינוי לטובה בשל התבגרות הציבור והתודעה הנלווית לכך. האפשרות לשתף בגווני גוונים של חיים, בפעילויות שונות מתוך הפשטות בה הכל מתחבר יחד אל אחדות, ריגשה אותי מאד ואני מודה לכתבת נחמה ליבסקינד רוזנצוווייג על דו-שיח והאזנה קשובה.

עם בוא האביב אני משיקה כאן את החדר שבתוך הספריה הצומחת של גלויה, בכדי להביא קול אישי, סיפורים וחוויות.

קצר / רחל חלפי

אַנִי עַדַיִן מִתְקַשָּה לְעַכֵּל
שֶמֵאַחוֹרֵי כֹּל חַלוֹן מוּאָר
מִסְתַּתֵּר סִפּוּר חַיִּים
לֹא פָּחוֹת
עָמֹק
מִשֶּלִּי

ברשומות שאניח בבלוג אספר בעז״ה בעיקר בגילוי לב על התרחשויות שמעבר לבניית וניהול האתר, אוסיף כמה דברים על חלק מההתחדשויות, אפנה זרקור לתכנים שאולי נותרו מאחורי איזה פרגוד ובעיקר אשתדל לקיים את הציווי לקיומו של חדר משלך.

אולי בשונה משירה הרגיש במיוחד של רחל חלפי, אני מבקשת לומר שאני יודעת שמאחורי כל חלון ווילון עומדים חיים שלמים. מאחורי כל דלת יש יחידאים, זוגות ומשפחות שמבקשים לברוא יחד עולם, סיפור חיים עמוק. כאן, בגלוית לב, אבקש להביא עוד שכבות שמאחורי החלון המואר, הנוגעות יותר עמוק בעולם שב׳גלויה׳.

את הבלוג אני פותחת ביום הולדתי, בתור אחת שמתייחסת מאד ברצינות אל חגיגה נחמדת ואל טקסיות ביום הלידה, ובשל העובדה שלתאריך הזה יש גם משמעות ביחס להבאת המגזין להגשמה. על מה הסיפור בעצם? אני מזמינה אותך לקרוא ברשומה הבאה.

תודה רבה לדניאלה סתרן רייפן מהבלוג משחקת בצבע,
שהרעיון לשם הבלוג שכאן נולד מרשומה שכתבה עלי בשם: גלוית דעת ולב.

מתרגשת מאד
שרה.

רוצה ליצור קשר?

כתמיד, אפשר לכתוב תגובות, שאלות ובקשות בטופס שמונח ממש כאן.
בשונה מתמיד, אפשר להגיב באופן פומבי בתחתית הרשומה.